יקנה לו בו דקל כו' כרבה בר הונא דאמר הכי וק' דבח"מ סי' תכ"ד גבי קטן שחבלו בו אחרים כתב שהרמב"ם סבר שיקנה לו דקל כרבה והרא"ש סבר ס"ת כרב חסדא ואם כן למה כתב הכא נגד סברת הרא"ש אביו וי"ל דרבינו סבר דהתם דהמעות הן ודאי של קטן א"כ סברא הוא שיקנה לו ס"ת שטובה הוא לתינוק שילמוד ואף אם יקלקלנו מי איכפת בהכי כיון שהוא טובת הקטן משא"כ הכא דיש לחוש שיתברר הדבר של מי הוא הממון לכך יקנה דקל שהקרן קיים להחזירו לבעליו אחרי שיתוודע אלא שצ"ע שהמיימוני פסק הכא בתרווייהו ספר תורה או דקל ובחובל לא פסק אלא דקל ושמא י"ל דהרמב"ם סבר בחובל כיון דהממון ודאי של הקטן יקנה לו דקל כדי שיהנה הקטן ממנו ויאכל הפירות:

כתב ר"י אם היה לה כו' עיין מ"ש בפרישה ויש להקשות לר"י דסבר אם תקף הבעל אינה יכולה להוציאה מידו אפי' במעות שאינם טמונים וא"כ למה מחלקינן בין טמונים לאינם טמונים בקנתה שדה לעיל סי' פ"ה וגמרא ערוכה היא שמחלק כך (וע"ל סימן פ"ה סעיף ל' בדרישה דכתב אמ"ו ז"ל דר"ש אינו חולק על ר"י רק שהוא מתרץ ומחלק דברי ר"י ע"ש ולפ"ז לק"מ וכן משמע מדברי רבינו שכתב ור"ש חילק ולא כתב ור"ש כתב כדרכו בלשון פלוגתא ובזה מיושב ג"כ דמ"ש אח"כ הדין דלוה ממנה כו' במעות טמונים סתם ולא כתב שזהו לדעת הר"ש. וכל הדרישה דלעיל בסעיף ל' לא היה כתוב תוך הספר רק מ"כ כתיבת ידו בין שאר כתביו ומחידושיו ואני העתקתי לתוך הספר כ"פ). וי"ל דר"י סבר הואיל שהיא מוחזקת בקרקע והוא כתב לה שטר עליו וגם הקנייה היה במעות גלויים הוי כאילו היא מוחזקת משא"כ הכא שהמעות ביד הבעל א"נ הואיל שהבעל טרח כולי האי שמכר לה קרקע וכתב לה שטר ודאי לא היה כוונתו להוציאם מידה שהיה לו להוציאם מידה בהלוואה או בענין אחר:

והאשה הנושאת ונותנת כו' אינה נאמנת כתב הרשב"א סימן תתע"ט וריב"ש סי' קס"ט אם מתה דטוענים ליתומים דשלה היו אפי' באשה הנושאת ונותנת בתוך הבית אע"ג דהיא אינה נאמנת לטעון ליתומים טענינן (עיין בתשובת רשב"א סימן תתקצ"ו מדינים אלו ועיין בח"מ סי' ס"ב וס"ד ובהגהות רמ"א כ"פ):