אינו מחול כתב במישרים (נתיב כ"ג ח"ד) דה"ה מלוה ע"פ אינה יכולה למחול וכ"כ רמ"א וה"ה שאינה נאמנת לומר פרוע רמ"א (אלא דבעל ישבע שאיני יודע שהיא פרוע ד"מ בשם נ"י פרק הכותב דף תקי"ט ע"ב כ"פ):

ביד הלוקח וכתבו התוספות ותימא מעיקרא נמי לוקמא וכו' וכמ"ש בב"י וכתב ה"ה (פי"ב מהלכות זכייה ומתנה) שאפילו אחריך רוצה שיהיה של בעל אין בדבריו כלום מ"ו וז"ל הגמרא ס"פ מי שהיה נשוי ומוקמי כולהו בידא דלוקח ואין כתוב שם הלכך מניחין אותו כו' ורבנו שינה לשון הגמרא כתירוצו של תוספות וק"ל. ובגמרא דף צ"ח פריך ומ"ש מהא דתנן וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן וכמ"ש בח"מ סימן קי"ח (ולקמן סימן ק') התם אית להו פסידא לכולי הכא ליכא פסידא אלא ללוקח (ודלא כרמ"י שכתב בלבוש טעם מלבו ע"ש כ"פ):

הכא אינה חוזרת עיין בתוספות פרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ה ע"א) שכתבו ז"ל לוקח הוי אפי' אי הוה יורש לא מהדר כדאמרינן זבנה אורתא (פירוש מכר או הוריש כ"פ) לא מהדרינן (וכמ"ש בח"מ סימן ק"ג) אלא משום לא מהדרינן ליה נקטיה דאי יורש הוי מהדרינן ליה שבן פודה קרקע אביו ואע"ג דבפרק י"נ אמרינן דטבא ליה עבדי ליה או יורש או לוקח הא אמרי' התם בר היכא דאיכא פסידא לאחריני ולכך הכא לא הוי כיורש משום פסידא דמלוה עכ"ל. אבל אין לתרץ ולומר דבדין א' כגון בדין אי שומא הדרא לא עבדינן פעם א' לוקח ופעם אחת יורש וכיון דלענין שיהדר הוא טבא ליה שיהיה לוקח דאילו הוי יורש היה צריך להחזירו להרא"ש כיון דהוה ירושה דממילא מ"ה גם לענין שלאיהדרו ליה הוצרכו לעשותו ללוקח. דאכתי קשה ליעבדו לו בשניהן כיורש דאז לא יהדר הוא ויהדרו לו מ"ה צריכין לטעם דמשום פסידא דלקוחות לא רצו לעשותו כיורש. אבל האשר"י שם בפרק המפקיד דף קל"ה ע"ג כתב וז"ל אבל אי יורש הוי מהדר ולא דמי לאורתה דלא מהדר היינו כגון שכתב בחיים לאחד מיורשיו דומיא דזבנה ויהיב במתנה אבל יורש דממילא במקום המוריש קאי ומחזיר ולא מהדרי ליה עכ"ל:

וששאלת ראובן כתב ב"י ז"ל יש לתמוה שאין ענין וכו' עיין ב"י. ובא"ע של קלף כתב ששאלת בלא וי"ו וא"ש טפי לפי זה (וכמה דוכתי יש בטור שהעתיק שאלת הרא"ש בסתמא ולא כתב שם הרא"ש וכמ"ש לקמן ס"ס ק"ד ועיין בח"מ סימן ע"ד כ"פ):