דאי בנטילה אחת יברך אשר יצר ואח"כ על נט"י הוי הפסק בין הנטילה לברכת נט"י ולא כתב איפכא דהוי הפסק אם היה מברך ענט"י והדר אשר יצר. שזהו מילתא דפשיטא והפסקה מרובה שהוא מפסיק בין ברכת נט"י לברכת המוציא. אבל אין זה הפסק מה שמפסיק בין הנטילה לברכת אשר יצר חדא משום דברכת אשר יצר אינו תלוי בנטילה שהרי מי שלא שפשף בקטנים א"צ ליטול ידיו לברכת אשר יצר. ועוד שהרי ענט"י שייכות להקדים לאשר יצר כדרך סדר ברכות שחרית וא"צ לתרץ שמש"ה אמר הפסק זה משום שבשני נטילות הדין נותן להקדים אשר יצר שנתחייב בברי מש"ה אמר ג"כ שאם היה מקדים לאשר יצר בנטילה אחת. כתב מ"ו מהרש"ל אמ"ש רבינו דלאחר ששפך פעם אחת י"ל דר"ל רביעית בפעם אחת עכ"ל נראה דקש"ל דאי בפחות מרביעית היאך משפשפים והרי מטמאים הידים זא"ז. אמנם יש ליישבו דאפי' בפחות מרביעית אינם מטמאים זא"ז כשנוטל ידיו יחד דאז אינן מטמאים זה את זה כדלעיל סי' קס"ב ומ"ש רבינו ומשפשף אע"פ שאינו משפשף אלא בסוף כדלעיל סי' קס"ב הא כבר כתבתי שם בסי' קס"ב שצריך ב' שפשופים הא' לאחר מים ראשונים להעביר הזוהמא ושפשוף השני הוא לאחר מים שניים להסיר מים הטנופים דומה קצת לנגיבה וע"ל סימן קס"ב:

ושני לו למעלה ממנו עיין בפרישה ומ"ש שם שלגירסא הנדחית יש סעד היינו שבגמרא אמרינן שא"ל ר"ג לרב ששת שהפרסיים בקיאין בצרכי סעודה יותר מרבנן וכשמסובין בשנים הגדול מיסב בראש ושני לו למעלה ממנו ואקשי ליה רב ששת וכי בעי אשתעויי בהדיה מתרץ תרוצי ויתיב פי' שאי אפשר לדבר עם מי שאחורי ראשו אלא צריך הגדול לזקוף עצמו. ומשני שאני פרסאי דמחוי ליה במחוג פי' מרמזים זה לזה כלומר מדברים ע"י רמיזות משמע הא לדידן שאין מדברים ברמיזות ודאי גם בשלשה שני לו למטה ממנו אבל אין זה אמת משום דמסקינן בגמרא בברייתא דמייתי רב ששת שהגדול בראש ושני לו למעלה ממנו ופירש"י במתניתא וז"ל ובזמן שהן ג' שני לו למעלה ממנו ואם בא לספר מספר עם הג' לו ואם בא לספר עם השני לו טוב הוא שיזקוף ואל ישפיל את השני לו לפני קטן ממנו שיהא הוא למטה וקטן ממנו למעלה ממנו. ואף שכתבו התוס' ולקמן במתניתין גרסינן גדול מיסב בראש ושני לו למטה ממנו ע"ש ותמצא שזה קאי דוקא אשנים ולא אשלשה: