רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה כו' כבר כתבתי שכן הגירסא בסמ"ק ובש"ע אבל הגירסא הנכונה היא רק שלא יהא שבע מאכילה ראשונה. מיהו אף גירסא זו שלא יהא רעב כו' יש ליישב קצת לפי שי"ל דלהר"פ אפילו לכתחלה יכולין לעקור רגליו ולאכול במקום השני אם יש לו עוד פת לאכול כו' ולפי זה צריך לומר רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה אבל אם היה משער שהיה רעב מאכילה ראשונה אז לא היה רשאי לעקור רגליו במכוין ולאכול במקום שני אלא היה צריך מיד לברך שם:

צריך לחזור למקומו ולברך כו' וכתב הרא"ש דהא דיחזור למקומו ויברך דוקא ברכת המזון אבל בשבעת המינים אין טעונין ברכה לאחריהם במקומם אלא יברך במקום שנזכר ע"כ וכתב ב"י וצריך לומר דב"ה דנקט לאו דוקא אלא מידי דשייך במינא דמזון קאמר דהיינו כל מיני דגן כו' עד ולפ"ז מה שאמר אבל בשבעת המינים אין טעונים ברכה לאחריהם במקומם לאו כל שבעת מינים קאמר אלא מיני ז' חוץ מחטה ושעורה עכ"ל. וזה דוחק גדול לפרש דברי הרא"ש והם כמשמעו ודוקא קאמר דמ"ש הרא"ש בפ' ערבי פסחים דדברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומם היינו פת ומיני דגן היינו דוקא לכתחלה שאינו רשאי לצאת לכתחלה למקום אחר עד שיברך. ומ"ש כאן אבל בז' המינים אין טעונין ברכה לאחריהם במקומם אחזרה קאי דהיינו כשכבר הלך למקום אחר אז א"צ לחזור למקומו לברך שם וכמ"ש הרא"ש דהא דיחזור כו' וחילוק דחזרה או לכתחלה הלא מבואר בדברי רבינו והרמב"ם דלהרמב"ם אפי' במזיד א"צ לחזור ועיין בב"י וק"ל:

אם אינו רעב ולא צמא ותאב לאותן פירות יברך כתב ב"י ויש להסתפק אי בעינן שיהא תאב לאותם פירות דוקא או אפילו תאב לפירות אחרים עכ"ל ול"נ שאין שום מקום לספק זה דהא כאן הסוגיא מיירי עד אימתי יכול לברך למפרע וא"כ איך שייך להסתפק בזה ולומר דאף אם אינו תאב לאותן פירות מ"מ כיון דצמא ותאב לפירות אחרים יברך דהא כיון דאינו תאב לאותן פירות א"כ ע"כ הוא שבע וא"כ איך הוא תאב לפירות אחרים. אלא ע"כ צ"ל דאע"פ שהוא שבע מאוד אעפ"כ הוא אוכל אלו פירות א"כ אינו תלוי כלל במה שתאב לאותן פירות באותן פירות שאכל כבר דאף בתחלה בשעת שאכל אותן פירות תאב ג"כ לאלו פירות וק"ל: