ז"ל הכלבו י"א שא"ל כאמור פותח את ידיך רק חותמין בא"י הזן את הכל בלי שום פסוק וטעמא דמסתבר הוא כי איך נביא פסוק שאמר דוד לדברי משה רבינו ע"ה עכ"ל וכתב הב"י ואין בטענה זו הכרח עכ"ל. ונלע"ד לתת העם לדברי הכלבו דהוה כיהודה ועוד לקרא דאיך נביא ראייה מדברי דוד לדברי משה דאם משה לא נאמן בנבואתו איך דוד נאמן בקבלתו וק"ל:

ויש שמוסיפין ואומרים ברוך משביע רעבים כו' ז"ל ב"י במרדכי בסוף ברכות כתוב בשם ספר הפרדס דכשהוא מברך ביחיד אין לאומרו ונראה מדבריו דכשהוא אומר ברכות זימון יש לאומרו ובא"ח כתב שהמברך לעצמו אומרו ורבינו סובר שאין לאומרו כלל עכ"ל ב"י ואני בק"ש על המרדכי ביררתי והוכחתי דגם דעת המרדכי הוא דאין לאומרו כלל ויחיד דנקט התם לרבותא נקטיה והראיה שדעת א"ח הוא שדוקא ביחיד יאמר אותו ולא כשהוא מזמן קמ"ל המרדכי דלא אמרינן ליה כלל ושם כתבתי והוכחתי כל זה ע"ש וכאן אין מקום להאריך: