ובלבד שלא יזכיר לו סכום דמים ולומר לו קח בכך וכך דמים היה נ"ל שרבינו ס"ל כמ"ש המגיד משנה לדעת הרמב"ם והביאו ב"י וכמ"ש בפרישה אך קשה דא"כ למה משנה רבינו לשון הברייתא וכתב ובלבד שלא יזכיר לו סכום דמים ולא כתב כמ' ש הרמב"ם ובלבד שלא יזכיר סכום המקח ואח"כ ה"ל לכתוב עליו פי' זה כמ"ש לומר לו קח כו' לכן נלע"ד שרבינו פי' כרש"י סכום מקח מנה ומאתים ופסק רבינו כת"ק והוא דכתב רבינו ולומר לו קח בשיעור קצוב זה וק"ל. כתב ב"י וכתב בהגהות מרדכי פ"ה דהא דאמרינן ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח ה"מ היכא דאפשר בלא הזכרת סכום מקח כו' והר"ן כתב וז"ל ואומר לו לך למקום פלוני פי' לך למקום פלוני כו' עד ואפ"ה אין משלחין אגרת ביד עכו"ם כו' עד ואפ"ה כולם אסורין כך סתם הרמב"ן עכ"ל ומדבריו אתה למד דבשום פנים אסור לקצץ דמים ושלא כדברי המרדכי עכ"ל. אל תטעה לפרש דברי ב"י שכתב אסור לקצץ דמים דר"ל שיהא מקבל עליו בקבלנות אלא אלעיל האי שכתבו הגהות מרדכי אבל היכא דלא אפשר מותר אפילו לקצוץ דמים בשבת לדבר מצוה. ומדברי הר"ן שאסור לומר לעכו"ם לעשות המלאכה בשבת אפילו במקום מצוה ה"ה לקצץ דמים דג"כ איסור הוא וק"ל:

אסור לו ליקח שכר שבת כו' כתב ב"י וכתב המרדכי בס"פ אע"פ שפסק הר"ב יש לי חשש על החזנים שמשכירין אותם להתפלל כו' עד ואפשר דה"ק שדבר זה אינו אסור אלא מדרבנן ובמקום מצוה לא העמידו דבריהם כו' עיין לקמן בסי' תקפ"ה. ומשמע מדברי ב"י שאין איסור כלל אפילו מדרבנן דלכן לא העמידו דבריהם במקום מצוה. [*שייך לעיל והוא בסי' ש"ה. והוא בדף נ"ט ע"ב] ומ"ש בב"י בד"ה ואם עלה עליה אפילו במזיד וכתבו התוס' והרא"ש בר"פ מי שהוציאוהו שאם היה יושב בקרון מע"ש והעכו"ם מנהיג בהמתו המושכת בקרון בשבת אסור גזירה שמא יחתוך זמורה וכ"כ המ"מ בפ' ל' בשם הרשב"א ואע"פ שכתב מהרי"ק בשורש מ"ה דנ"ל דאין איסור בקרון כשהעכו"ם מנהיג הבהמה משום שמא יחתוך זמורה והביא ראייה מספר התרומה כו' אין משם ראייה שזהו כדעת רשב"ם כו' עד אבל התוס' כתבו דאסור להשתמש בבע"ח משום יחתוך זמורה הרי התחיל הב"י וכתב שהתוס' והרא"ש כתבו דאפי' בעכו"ם מנהיג אסור משום שמא יחתוך זמורה וזה אינו דודאי בעל ספר התרומה ומהרי"ק נהירא להו שבילי דתוס' וידעו כל דבריהן ובהדיא הביא מהרי"ק דברי התוס' שם גם הרא"ש בפרק מי שהוציאוהו סתם וכתב ז"ל דאסור מפני שאסור להשתמש בבעלי חיים ול' זה מובן דאסור מפני שביתת בהמתו וכ"כ בהגהות מרדכי דפרק מי שהוציאוהו בהדיא ע"ש סי' תקכ"ח. ואף שהתוס' כתבו שם בסוף ד"ה הלכה כר"ג ז"ל ועוד אם בהמה מנהיג בקרון פשוט דאסור להשתמש בבע"ח הוא משום יחתוך זמורה נ"ל דצריך להגיה ושמא ותרי טעמי נינהו וס"ל למהרי"ק דמ"ש התוס' ושמא יחתוך זמורה לא קאי אעכו"ם שמשך בהמות הקרון אלא ענין בפני עצמו הוא ומיירי שהישראל הולך בקרון ואם שם עכו"ם אלא שמ"מ קשה על מהרי"ק דס"ל שבתוך התחום מותר ולא אוסר משום שביתת בהמתו ודוחק לומר דס"ל דבעכו"ם מוליך ליכא משום שביתת בהמתו ועוד צ"ע דבה"ת כתב ז"ל בסי' רנ"ה ואסור ללכת בקרון בשבת משום דמשתמש בבהמה המנהגת ותנן אין רוכבין ע"ג בהמה שמא יחתוך זמורה וה"ה ע"ג הקרון דהיינו צדדין וכו' וכן הביא ל' מהרי"ק בשורש מ"ה הרי שכתב שאסור להשתמש בבהמה משום חיתוך זמורה ועוד שכתב ותנן אין רוכבין שמא כו' משמע כאילו ל' מש"כ הוא כן וזה אינו ע"ש במשנה פ' משילין. ואין ליישב דס"ל לסה"ת דברוכב דחי נושא את עצמו צ"ל הטעם משום שמא יחתוך זמורה וביושב על הקרון דע"י הבהמה נמשכת גם הקרון אסור גם משום שביתת דא"כ קשה אפי' בתוך התחום נמי לאסור וצ"ע (כל זה שייך לעיל בסי' ש"ה):