בוכנא קטנה עיין בב"י שכתב בשם רש"י כהכרע כשיעור המכריע כאגוז אע"ג דהביא הב"י לפני זה בלשון גמרא שיעור באגוז ע"ש בגמרא דף פ"א ותמצא ג"כ שיעור אגוז מוזכר. ומ"ש אח"כ בשם התוספות שכתבו ז"ל נראה דל"ג כגי' ר"ח ואם לאו כהכרע כו' לכאורה נראה דגי' רש"י היה כהכרעו שהוא מלה מוכרתת ומ"ש מדוכה קטנה של בשמים היא ענין בפני עצמו ועליה קאי רב ששת אבל ר"ח ור"ת גורסים כהכרע בלא וי"ו ומפר"י כהכרע מדוכה כו' ר"ל כמשקל של מדוכה וק"ל:

משום סכנה הא דחזר וכתבו רבינו כאן אע"ג דכבר כתבו לעיל סי' ג' משום דה"א בשבת מותר לקנח בו כיון שיש תורת כלי עליו לחתות בו אור או לחשוף בו מים מגבת מוטב שיקנח בו מלקנח בצרור שאסור לטלטלו בשבת וה"א בשבת לא חיישינן לאיסור משום כשפים קמ"ל וכן הוא בגמרא בהדיא ס"פ המוציא יין סוף (שבת דף פ"א) ובזה נ"ל ליישב דכתב כאן הטעם משום סכנה ולעיל כתב משום כשפים אלא דאתי למימר דחמירא סכנתא מאיסור מוקצה ולעיל נקט כשפים משום שהוא טעם לאסור אף באזני חרס ויותר נכון הוא מ"ש בפרישה: