ומשיירין מזון ב' סעודות עיין מ"ש לקמן סי' תע"א בשם הרא'"ש ות"ה ור"ן ורז"ה דמותר לאכול מצות קודם זמן איסור חמץ אפי' גדולים אף שזה הדין איתא בגמ' משיירין מזון ב' סעודות נ"ל דמפרשים דדוקא אתרומה קאי שאסור לשורפה או מפרשים אם ירצו משיירין אבל משמעות לשון רבינו לא משמע הכי גם שם כתבתי דהרמב"ם ורמב'"ן אוסרים לאכול מצות כל ע"פ ע"ש:

במצה עשירה וכתב רמ"א ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה כדלקמן סימן תצ"ב יקיים הסעודה ג' בפירות או בשר ודגים כדלעיל בסימן רצ"א: אין מבשלין לשבת זה דייסא ואין עושין בו פת הצנומה בקערה אם עבר ובישל והמאכל דבוק בקדירה וא"א להדיחו יקנחו מעט להעביר החמץ ב"י ורמ"א.

על כמה הוא חוזר על כביצה משנה בס"פ ואלו עוברין ושם פלוגתא ר"מ אמר כוית ור"י אמר כביצה ובשיעור חיוב ברכת המזון אחר האכילה פליגי איפכא וכמ"ש רבינו בס"ס קפ'"ד משום דשם כתוב ואכלת ושבעת וס"ל לר"מ דבעינן אכילה שיש בה שביעה ע"ש וברכת המזון קי"ל כר"י בכזית להחמיר וגבי חמץ ג"כ ס"ל כר"י לקולא כביצה וה"ט משום דיש כאן תקנה בביטול מש"ה לא החמירו כאן בכזית וכ"כ התוספות שם ה"ט לחלק בטעם חכמים דס"ל דשיעור חמץ כביצה ושיעור חזרה לשריפת קדשים כזית ע"ש:

חשוב דברי הרשות לשון גמרא כאן שנה רבי גדול המעשה כו' אבל מסיק עלה נמנו וגמרו בעליית בית ארזא בלוד שהתלמוד קודם למעשה שהתלמוד מביא לידי מעשה רבנן דקסרין אמרין הדא דתימא כשיש שם מי שיעשה מעשה אבל אם אין שם מי שיעשה המעשה המעשה קודם התלמוד וכל זה כתב בי'"ד סי' שס"א ונראה דהאי טעמא שכתב רבינו בל' הברייתא דאיירי דוקא בהולך למול את בנו שהוא מצוה שרמיא על האב למול את בנו וכ"ש אינך שהולך לאכול סעודה ראשונה של אירוסין שלו לאפוקי הולך לקיים מצוה שיכולה להתקיים ע"י אחרים או בפעם אחר וזהו בכלל כ"ש מת"ת וק"ל: