וה"מ בגדולים אבל בקטנים מותר משמע דבגדולים שייך צידה ולכאורה יש לדקדק ממאי דפריך בגמרא פ"ק דביצה והביאו ב"י בזה הסי' בד"ה ואם אין שם קן וז"ל ה"ד אלימא בפורחים איכא למימר הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו דעדיפא ה"ל למפרך אפי' לא אזלי לעלמא אסורים משום צידה וי"ל דבקטנים אפי' מפורחים אין אסור משום צידה אלא משום מוקצה ובגדולים דוקא שייך איסור צידה ובלא"ה יש לדחות. דהמקשה חדא מנייהו נקט והו"מ למפרך מאיסור צידה ג"כ:

זימן שחורים כו' כתב ב"י ?בשר ?בינו ?ירומם כל זה מיירי שאין מכירן ואח"כ כתב בשם הגה' אשר"י דמיירי בקינים המובדלים במחיצה כו' כל זה פירש"י להדיא שם פ"ק דביצה ולא הוצרך לכתבו בשם ר"י וה"א:

פשיטא שאסורין בגמרא מפרש טעמא ממ"נ אי אחריני נינהו הא אחריני נינהו ואי לא אחריני נינהו הא איכא חד דמערב בהו וכתבו התוס' והר"ן וליכא למשרינהו משום דחד בתרי בטל דב"ח חשיבי ולא בטלי ועוד דכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל ע"כ:

זימן ג' ומצא ב' כו' אפילו מקושרים ב"י ע"ש ועיין בפרישה:

צריך שלא יבדוק עיין מ"ש בזה הב"י ומשמע מדבריו דדווקא אם נמצא טריפה מותרת משום דהיה דעתיה עליה והוי חזי לאדם אבל מתה אסורה אע"ג דחזי לכלבים מאחר שמבע"י לא היה דעתו שתמות וז"א דקי"ל כל מה דחזי לאדם חזי לבהמה ואם היה דעתו עליה מבע"י לשוחטה והוי חזי לאדם אע"ג דמתה מותרת וצ"ל דהרב קיצר קצת בלשונו דלקמן איירי דודאי אין דעתו לשוחטה בי"ט: