Drisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
או יוליך הטבח להסכין כו' כדי נסב טבח דפשיטא שיכול לילך בכל מקום שירצה ב"י ולעד"נ למחוק הוי"ו של וסכין ואז לק"מ ודו"ק:
ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל כתב ב"י לאו למימרא דבהדיא פסק הרא"ש כן דהא לא הכריע בין הפוסקים כר"י לפוסקים כר"ש כו' ול"נ מאחר שהרא"ש ז"ל הביא דעת בה"ג ור"י ור"ת ורש"י באחרונה וגם דרכו של הרא"ש להיות מסתמא בשיטת התוס' לכך סבר רבינו דהרא"ש ז"ל הסכים לדעת בה"ג ור"י ור"ת ורש"י. ומ"מ ב"י דייק שפיר דאין שייך לומר הסכים במקום שלא הכריע בהדיא וגם א"כ הו"ל למכתב כן לעיל בס"ס תצ"ה במקום שכתב דעת החולקים במוקצה בי"ט אי הלכה כר"ש אי כר"י:
וכגון שהפריס ע"ג קרקע כו' ב"י הקשה דכאן כתב רבינו והרא"ש אביו דצריכין שיפריס ג"כ על גבי קרקע והרא"ש בפ' אלו טריפות כתב דברי רב נחמן סתם דבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים ולא הצריך שיפריס ע"ג קרקע וגם רבינו בי"ד סי' ט"ו וצ"ח כתב עובר שנולד אעפ"י שבית הרחם הוא מקום צר אין חוששין לו לריסוק איברים אפי' אם רואין בו ריעותא שאינו יכול לעמוד ותירץ מהרי"ן חביב ז"ל שההבדל ביניהן דומה להבדל שיש בין לכתחלה לדיעבד כי עיקר שאלתינו בי"ט הוא על עגל שנולד בי"ט אי נתירהו לכתחלה לשוחטו בו ביום או לאו ובתשובת שאלה זו כתב הרא"ש כי ראוי להחמיר ושנסלק עצמינו מכל ספק ולא נשחטנו כו' כיון שאחר עבור מעלה יצא מכלל ריסוק איברים וידמה זה קצת לדבר שיש לו מתירין שהחמירו בו ס"ט אמנם בטריפה עיקר שאלתינו היא על הנולד ביום זה ושחטו קודם מעלה אם נטרפנו מטעם שנתרסקו איבריו בשעת לידה ולתשובת זאת השאלה פסק רב נחמן שלא לאסור אכילתו בשביל זה כו' וצ"ל דמאי דנקט דין לכתחלה בי"ט דה"ה אם שואלין בשאר ימי החול לשוחטו לכתחלה ראוי להחמיר להסתלק מספק והא דנקט י"ט ה"ט מפני שהנושא הוא שחיטה בי"ט שמדבר בסי' זה מה ומי ובאיזה ענין הוא מותר לשחוט בי"ט לכך נקט בי"ט וגם מ"ש ודומה לדבר שיש לו מתירין שהחמירו בו בי"ט ג"כ לאו דוקא י"ט אלא ר"ל כמו שהחמירו בדבר שיש לו מתירין כמו כן הכא ג"כ החמירו בדין זה שאיירי בעגל שנולד בי"ט אם מותר לשחטו לכתחילה בו ביום בי"ט וה"ה בנולד בחול אסור לשוחטו בו ביום מפני שיש לו מתירין למחר גם מ"ש אח"כ שכפי טבע הנושא הזה שהוא שחיטה בי"ט כאילו אמר שהוא עגל שנולד בי"ט דאסור לשוחטו לכתחלה בו ביום שהוא י"ט וה"ה בו ביום בחול נמי אסור אבל כל זה אינו מספיק ליישב דברי רבינו דהא בהדיא כתב רבינו בי"ד סי' ט"ו ונ"ה דמותר לשוחטו ומותר משמע אפילו לכתחלה אבל אין להקשות לפי' מעוף הנדרס כז' דבסמוך דשוחטים לכתחלה דהא דשוחטין היינו דוקא לאחר ששהה מעל"ע אלא שצריך עוד בדיקה. ולענין בדיקה אין לו מתירין דהא גם אם המתין עד למחר צריך בדיקה ומיהו גם לתרץ רמ"א ז"ל יש ליישב דס"ל הואיל וכבר שהה מע"ל ויצא מכלל ספק ריסוק איברים א"כ אף הבדיקה שבודקים שמא ימצא טריפה מחמת הדריסה אינה אלא חומרא בעלמא ומש"ה הקילו בו ועיין בי"ד סי' נ"ח דלהרמב"ם צריך בדיקה לאחר מע"ל משום טריפה וגם משום ריסוק:
בהמה מסוכנת שירא שמא תמות כו' במשנה בפרק אין צדין בהמה מסוכנת לא ישחוט אא"כ יודע שהוא יכול לאכול ממנו כזית צלי מבע"י ר"ע אומר אף כזית חי מבית טביחתה והביא ב"י דברי רבינו ירוחם ע"ז שכתב ז"ל ורבינו ירוחם כתב ואעפ"י שלא אכל כזית כיון שגמר בלבו לאכול למאן דלית ליה הואיל ואי מיקלעי ליה אורחיה ולמאן דאית ליה הואיל דמיקלעי אפילו גמר בלבו א"צ וכתב הוא ז"ל ר"ל פשטא דסוגייא דאלו עוברין משמע כדברי רבינו ירוחם וא"כ מאחר שרי"ף ורא"ש פסקו בפ' אלו עוברין כמאן דלית ליה הואיל וגם הרמב"ם בפ"א די"ט א"צ גמר בלבו כיון שיש שהות ביום כדי לאכול ממנה כזית מעי"ט שרי עכ"ל ולפ"ז צ"ל שזה היה ג"כ דעת רבינו כמ"ש אא"כ יש שהות ביום לאכול כזית ממנה מבע"י ואפי' אין שהות ביום לבודקה ר"ל אעפ"י שהוא אכל כבר וא"צ לאכול ואפי' גמר בלבו א"צ דאמרינן הואיל ואי מקלעי אורחים וצריך שיהא שהות ביום כדי לאכול ממנה כזית שהוא כדי לשוחטה ולהפשיטה ולאכול ממנה מיד ואפי' אין שהות ביום כדי לבודקה התירו לאכול כזית בלא בדיקה משום הפסד ממונו כך צריך לפרש דברי רבינו לפי מה שפי' ב"י ז"ל ולפירושו צריך שיהיה דברי רבינו מכוונים כדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דהא גם הוא פסק כמ"ד אמרי' הואיל ולעד"נ דדברי רבינו מבוארים בלשונו שלא כדברי ב"י שהרי כתב והוא אכל כבר וא"צ להם אסור לשוחטה ומה דין זה אאם אכל כבר לשונו מוכיח דלא מצי סבר כמ"ש ב"י דא"צ לאכול וגם לגמר בלבו אין צריך רק שיהא שהות ביום כו' דא"כ למה תלה הדין זה אם אכל דעדיפא מיניה הל"ל אפי' לא אכל עדיין אסור לשחטו אא"כ יש שהות ביום כדי לאכול כו' או הכי הל"ל אפי' אכל כבר מותר לשחוט אם יש שהות ביום כדי לאכול ומדנקט אכל כבר כו' נוכל לפרש דבריו הכא דמ"ש אא"כ יש שהות ביום לאכול כזית ר"ל אם אכל כבר והוא שבע עד שאינו צריך לה כלל אז צריך שיהא שהות עוד ביום שירעב קצת עד שיוכל לגמור בלבו לאכול כזית ממנה ואעפ"י שאינו אוכל וא"ל על רבינו למה צריך לגמור הא קי"ל כמ"ד אמרינן הואיל דמיקלעי אורחים די"ל דסובר רבינו דבמסוכנת לא אמרינן הואיל דמיקלעי כיון דהקילו בה יותר לאכול אפי' בלא בדיקה כולי האי לא אקילנא בה וכן מוכח שם מלשון הגמרא דפריך אליבא דמ"ד לא אמרינן הואיל ומסוכנת לא ישחוט אלא כדי שיוכל לאכול כו' וקאמר בשלמא לדידיה דאמרינן הואיל ואי בעי למיכל מצי אכיל מש"ה ישחוט כו' ומדנקט אצל מסוכנת הואיל ואי מצי אכיל ולא נקט הואיל דמיקלעי אורחי' מסיק שפיר דאפי' למאי דאית ליה הואיל במסוכנת לא אמרי' הואיל דאורחים מטעם שכתבתי אלא צריך הוא עצמו נגמור בלבו לאכול כזית והשתא א"ש דנקט רבינו והוא אכל כבר לכך צריך שיהא שהות ביום כדי שירעב קצת שיכול לאכול כזית אבל אם לא אכל עדיין פשיטא דיכול לשחוט כיון דיכול לאכול מיד ונ"ל שכך היא ג"כ דעת הרי"ף והרא"ש ורמב"ם אעפ"י דפסקו כמ"ד אמרי' הואיל וכמ"ש על דברי רבינו:
מותר לשחוט לכתחלה חיה ועוף בי"ט לר"ת אם יש לו דקר כו' אבל להרי"ף לא ישחוט לכתחלה כו' מחלקותם תלויה בגירסת הגמרא פ"ק דביצה השוחט חיה ועוף בי"ט בש"א יחפור בדקר ויכסה ובה"א אומרים לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה כו' ובגמ' רמי האי מתניתין אהא דתנן התם בש"א אין מסלקין כו' ומשני ר' יוחנן מוחלפת השיטה ופר"ת דמוחלפת השיטה היינו דהשוחט דב"ה סברי יחפור בדקר ויכסה ואע"ג דר"ת כתב דאין צריך הכנה מ"מ כתבו התוס' לפי שיטת רבינו תם דצריך דקר נעוץ ואפי' בעפר תיחוח בעי הכנה וזהו שכתב רבינו לר"ת ר"ל לשיטת ר"ת כפי מה שפירשו בו התוס' והרי"ף גירסא אחרת היה לו ומתני' דהשוחט כדקאי קאי כמ"ש הר"ן והביאו ב"י ולדידיה לא ישחוט לכתחלה כדי לכסותו בדקר נעוץ כדברי ב"ה אבל בדיעבד מודה ב"ה וכמו שמבואר במשנה שהבאתי:
והרמב"ם ז"ל כתב אם יש לו עפר מוכן כו' וכתב ב"י ז"ל ואם אין לו עפר מוכן אעפ"י שיש לו דקר נעוץ בעפר תיחוח אסור לכסותו אפי' בדקירה אחת דאי תימא בדקר נעוץ אעפ"י שלא הזמין העפר מותר בדקירה אחת א"כ אין חילוק בין עפר מוכן לדקר נעוץ כו' וצ"ע מנ"ל לפרש דברי הרמב"ם דבדקר נעוץ אסור לכסות דילמא עפר מוכן ודקר נעוץ ולא הזמין עפר הם שוים להרמב"ם וצ"ל שהוא ז"ל ראה לחלק להרמב"ם בין עפר מוכן לדקר נעוץ מדברי רבינו שחלק על הרמב"ם וכתב אם יכול לכסותו בדקירה אחת כו' רק שיהא לו דקר נעוץ כו' עכ"ל דרבינו דייק מדברי רמב"ם דנקט עפר מוכן ולא נקט דקר נעוץ משמע דבדקר נעיץ אסור לכסותו אפי' בדקירה והטעם הוא כמו שדייק ב"י: