ורי"ף מתיר אף בתבואה כו' משנה בפ"ק דביצה בש"א אין משלחין בי"ט אלא מנות ובה"א משלחין בהמה חיה ועוף חיים ושחוטים. משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות אבל לא תבואה ר"ש מתיר אף בתבואה ובברייתא תניא שם ר"ש מתיר בתבואה כגון חטים לעשות מהם לודיות שעורין ליתן לפני בהמתו עדשים לעשות מהן רסיסין ורי"ף פסק כר"ש ורמב"ם והרא"ש פסקו כת"ק שאסר בחיטים ואע"ג דחטים חזי לכוס בין השמשות אפ"ה אסרו משום דאזלינן בתר רובא והרא"ש תמה על הרי"ף דפסק כר"ש במקום ת"ק וגם המ"מ תמה בזה על הרי"ף. ולעד"נ דס"ל לרי"ף דר"ש לא פליג את"ק אלא מפרש מה שסתם ת"ק וכתב אבל לא תבואה סתמא ולכאורה משמע דכל תבואה אסור להוציא לזה א"ר שמעון דאף בתבואה מצינו התיר כגון חטים דראוים לעשות לודיות וכיוצא בו ולישנא דר"ש דייק הכי שכתב ר"ש מתיר אף בתבואה וזה נראה יתור בלשונו דהוי מצי למימר ר"ש מתיר ותו לא ואנן ידעינן דאמאי שאסר ת"ק ר"ש מתיר ומדהאריך בלשונו נראה קצת מוכח דה"ק ר"ש דלכאורה משמע מדברי ת"ק דלא מצינו היתר בתבואה לכך א"ר שמעון מתיר אף בתבואה ר"ל אף בתבואה מצינו התיר כמו חטים וכיוצא בו ואפשר דת"ק גם כן מודה בתבואה אלו הראוייה לעשות מהן מידי והשתא א"ש שפסק הרי"ף כרא"ש כיון דלא פליגי דהלכה כתרווייהו:

משלחין כלים בין תפורין ובין שאינן תפורין כו' משנה שם בפ"ק דביצה והביאו ב"י ופריך בגמרא בשלמא תפורים חזו למלבוש שאינם תפורים חזו לכסויי אלא כלאים למאי חזו ואוקימנא בקשין וכתב ב"י על דברי רבינו שכתב בין שאינן תפורין שאף הן ראוים לישען עליהן ז"ל אפשר שהיה גרס חזו לזגויי במקום חזו לכסויי בו עכ"ל לעד"נ דבלא"ה א"ש וס"ל לרבי' דמאי דנקט חזי לכסויי היינו לפי מאי דס"ד דמקשן מעיקרא אבל לפי אמת דאוקימנא כלאים בקשין ופירש"י חזו לישב עליהן תו לא איצטריך למימר גבי שאינן תפורין דחזו לכסויי דטעמא דשייך גבי כלאים דחזו לישב ולישען עליהם שייך נמי גבי בגדים שאינן תפורין ולכך כתב רבינו גבי בגדים שאינן תפורין וגבי כלאים טעם דראויין לישען עליהם דשייך גבי תרווייהו: