דתנן מי שבירך כו' הא דלא מביא ראייה ממשנה זו לעיל סי' תקפ"ה דעיקר תקיעה היא על סדר הברכות דהו"א דילמא דייקינן מינה הא אית ליה שופר אחר יתקע קודם ברכות כך היינו דוחקין לפרש כדי שלא להוציא דברי ר' יצחק דקאמר למה תוקעין כו' וחוזרין ותוקעין כו' ממשמעותיה דהא משמע מינה דקושייתו היה על מה שחוזרין ותוקעין אבל השתא דשמעינן מהא דתנן השני מתקיע דמשמע דעיקר המצוה היא במה שאנו תוקעין בשעת מוסף ולא באותן שתוקעין מיושב. א"כ נפרש משנה זו גם כן כפשוטה דאם יש לו שופר תוקע על סדר הברכות וא"ל נמי למה אינו מייתי משנה הנ"ל כאן דהא ליכא להוכיח מינה דתוקעין על סדר הברכות דהא י"ל מ"ש השני מתקיע ר"ל לאחר חזרת התפילה אבל לעיל בסי' תקפ"ה מביא שפיר מינה ראיה דתקיעות מיושב אינו עיקר וק"ל:

אינו מפסיק בברכות לתקוע כתב הכלבו דיש פוסקים שטוב ליחיד שישמע התקיעות לפני הברכות עכ"ל ואפשר דהטעם קודם התפילה ולא לאחריה משום זריזין מקדימין א"נ משום ערבוב. אבל בציבור כ"ע ס"ל שתוקעין בברכות ואע"ג דכתב לעיל בסי' תקפ"ה וי"מ דטעם תקיעה שנייה משום ערבוב וא"כ גם בציבור היה להם לתקוע קודם התפלה כדי שיהיה ערבוב י"ל דכל זמן שאין מתפללין אין קטרוג ועוד כשמתפללין הוא מתחיל לקטרג להסטין שלא יקבלו התפילה ולכן תוקעין לערבבו:

יש לגעור במי שמשיח כו' הרז"ה והר"ן תמהו על זה דא"כ גם המברך המוציא או על ביעור חמץ אסור לו לדבר עד שיגמור סעודתו או ביעורו וכתב הר"ן והנכון למנוע התוקע מלשיח אבל הציבור אם לא נמנעו אין גוערין בהן ע"כ: