תבעוה לינשא ונתפייסה כתוב בתשובת הר"ש בר צמח דגם מחזיר גרושתר צריכה להמתין ז' נקיים:

כתב א"א הרא"ש ז"ל יש מגדולים שכתבו כו' דכל זה דוקא ברואה ודאית כר ואפי' לסברת הרא"ש שאכתוב בסמוך שס"ל שיותר שהיא קרובה לימי החופה יותר לבה הומה ויש לחשש לחימוד מ"מ כולי האי לא גזרי כיון שלא ראתה ואינו אלא גזירה דרבנן:

ובודקת בכל יום דוקא לכתחילה אבל בדיעבד בפ"א שבדקה בתוך ז' סגי דלא עדיפא מרואה ודאית ואע"פ שכתב שיש לחוש שמא בכל יום תראה מחמת חימוד מ"מ לא מסתברא שיחמיר בה יותר מרואה ודאית והרמב"ן מיקל יותר וס"ל דאפי' לכתחילה סגי בבדיקה אחת והא דכתב רבינו וכ"כ הרמב"ם היינו שג"כ אינו מצריך הפסק טהרה ב"י: (וכתב רש"ל והאידנא נוהגין להפסיק בטהרה אף לבתולה ובודקין כל ז' נקיים: הג"ה פי' רשב"ם דבעינן ז' נקיים סמוך לבעילת מצוה וכ"כ הרוקח וכ"כ מורי בפ"ק דיומא שאם טבלה אחר ז' נקיים ולא נבעלה צריכה לבדוק בכל יום עד שתבעל דלעולם משתבעה לינשא איכא לספוקי דלמא חזיא מחמת חימוד עד שתבעל הילכך ז' נקיים סמוך לבעילת מצוה בעינן הגהות מיי' עכ"ה):

שזמנה רחוק ואינה חומדת בכך ונ"מ בהאי טעמא נמי דאם תבעוה לינשא לאחר י"ב חדש והתחילה לספור ז' נקיים וביום ג' או ד' לספירתה נתרצו לכונסה צריכה לספור ז' נקיים מחדש ולא מעת התביעה שהרי מעת התביעה לא היה חמדה ומש"ה לא קאמר טעמא שתחזור ותחמוד לאחר זמן קודם נישואין. ואזה נמי מסיק ואמר שמונין לה מכי רמו שערי באסינתא שאף שרגילין לעשות חופה עד"מ ד' שבועות אחר זה מ"מ מונין לה מאותה שעה דאם הסמיכו ביני ביני לעשות חופה מיד א"צ למנות ז' נקיים חדשים: