אין החכם מתיר אלא כעין ד' נדרים כו' ואע"ג דבסימן רל"ב חשיב עוד אחד דהיינו התולה בדבר ולא נתקיים מ"מ רב אשי לא נקט אלא אלו הד' דדומין לנדרי טעות לאפוקי התולה בדבר ולא נתקיים אינו ענין לנדרי טעות וק"ל וע"ל ס"ס רל"ב שכתבתי שם בע"א והוא יותר נכון:

כתב רב האי שהנשבע בספר תפילות כו' וב"י דקדק מדברי רב האי שהביא המרדכי והרא"ש שאם נטל בידו כתב אשורית אפי' אינה רק חכמה חיצונית או אלף בית שאינו רק אותיות מצטרפין אותיות שלו לכמה שמות והן גופן של תורה והנשבע בהן והן בידו שבועה הוי וה"ה אם לא אוחזן בידו אלא מונחין לפניו ואמר במה שכתוב בהן ע' בסי' רל"ז שכ"כ ב"י וכ"פ רמ"א שם:

וא"א הרא"ש ז"ל כתב וכל אלו חומרות הן כו' ולא כהרשב"א שהחמיר מאוד בתשובותיו בסי' תתנ"ד ע"ש וכ"כ מ"ו בשם הר"ר מנחם מנ"ץ שכתב בשם מהר"ם ומהר"ר אלחנן ומהר"ר שמשון משנ"ץ ומהר"ר פלטיאל ר"י טוב עלם ואביאסף ור"י ור"ת מטעם שלא נתפשט חומרא דרב האי ברוב ישראל ע"כ וכ"פ רמ"א וכתב ומ"מ לא ישאל עליו כ"א מדוחק ואם יש בהתרתו נדנוד עבירה אין להתירו (כ"כ ריב"ש בסימן ל"ב ורמב"ם פ"ו מהל' שבועות עכ"ה) ואם נשבע שלא למכור חפץ פלוני ומכר י"א דאין מכירתו מכירה ע"כ והוא מדברי ריב"ש והגהות מרדכי דשבועות ד' ש"ס ע"ג כ"כ וע"ל בח"מ סימן ר"ח דלא פסק כן ושם ובתשובה הארכתי: