ת"ח לא היו יוצאין בעצמן כו' ות"ח המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבציבור (ולא אמר הכתוב אלא כל קדושים שאין פורענות באה בשבילם לעולם יצאו אלו שמזלזלים שם שמים עכ"ה) כ"כ הרא"ש בתשובה והביאו ב"י בין מס שהוא קצוב על כל איש לבדו כו' ואם החרימו הצבור על ת"ח ליתן אין בחרם שלהם כלום ות"ח יכול להחרים ולשמת הצבור שיתנו בעדו. ואין חילוק בין הת"ח עני או עשיר (כ"כ ב"י בשם הרמב"ם והר"א ור"י הלוי וכן הוא בח"מ סימן קס"ג עכ"ה) עכ"ל רמ"א וב"י כתב שכן מצא בתשובה: ולומד תדיר נקרא תורתו אומנתו ואין חילוק בין שהוא תופס ישיבה או רק שהוא מוחזק לת"ח בדורו שיודע לישא וליתן בתורה ומבין מדעתו ברוב מקומות התלמוד ובפירושיו ובפסקי הגאונים ותורתו אומנתו ואע"ג שאין עכשיו בדורינו חכם לענין שיתנו לו ליטרא דדהבא אם מביישו מ"מ לענין לפטרו ממס אין מדקדקין בזה רק שיהא מוחזק לת"ח כמו שנתבאר ומ"מ יש מקומות שנהגו לפטור ת"ח ממס ויש מקומות שנהגו שלא לפוטרן עכ"ל רמ"א והוא מתשובת מהרא"י סימן שמ"ב בת"ה ע"ש:

וקונסין אותו ליטרא זהב אבל אין דין ת"ח בזמן הזה לענין שיתנו לו ליטרא דדהבא אלא קונסין המבייש לפי המבייש והמתבייש ויזהר הת"ח שלא יתחיל במריבה לבזות בני אדם שלא כדין ומ"מ אף אם התחיל אין רשות לכל אדם להחציף נגדו והכל לפי ראות הדיינים כ"כ מהרי"ק ומהרי"ו וכן רמ"א: