כתב הרא"ש בתשובה כלל י"ב דאדם הנותן לחבירו בנו למולו או לעשותו בעל ברית נ"ל דכך פשוט שאין לו קיום אלא בתקיעת כף או בקיבל חרם אז כופין אותו לקיים. ואפי' כבר נולד הבן והקנה לו בקנין שיהיה לו בעל ברית יכול לחזור בו דקנין דברים בעלמא הוא עכ"ל ואפשר דהרא"ש לא קאמר אלא דאין ב"ד יכולין לכוף שלא לחזור אבל מ"מ מודה לדברי מהר"ם דאית ביה משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ומותר לקרותו רשע ע"ש ובד"מ עכ"ה):

המל כל זמן שמתעסק כו' בספרי ב"י גורס ז"ל פי' איירי בשבת אז חוזר על המעכב כו' אבל בחול חוזר על הכל כו' וכתב ב"י דכן משמע בגמרא וכן פירש"י וכמ"ש בשם מ"ו בפרישה אבל מ"מ נראה שזאת הגירסא אינה נכונה בדברי רבי' דא"כ למה חזר וכתב דין זה שנית בר"ס רס"ו ועוד דאי בשבת מה זה שכתב ואין צריך לחוור על שאינן מעכבים הו"ל לכתוב אינו רשאי לחזור כו' אלא ודאי דבחול איירי ולכן כתב שפיר שא"צ לחוור דמשמע דאם רצה לחזור הרשות בידו. והא ראייה דבסימן רס"ו כתב אינו חוזר דמשמע דאסור לו לחזור ועוד דכתב שם ע"ז דבעל העיטור כתב דגם בשבת חוזר ולמה לא כתב דברי בעל העיטור כאן אלא ודאי הכי פי' דבע"ה אם ירצה חוזר כמו בחול וטעמיה משום דאף דא"צ מ"מ אין בו חילול שבת כיון דלית ביה תיקון והו"ל כמחתך בשר בעלמא. וכיון דמ"מ הוא חותך לצורך המילה יש לו היתר אף בשבת אם ירצה. והרא"ש חולק וס"ל כיון דא"צ בחול אף דרשאי בשבת הוא איסור וק"ל:

רואין אם בעת שמתקשה כו' ז"ל רמ"א (מת"ה סימן רס"ד) וא"צ שיהא נראה בעת קישויו רוב העטרה הואיל ונימול פעם אחד כהוגן (דוקא גבי ציצין המעכבים בעינן רוב דעדיין לא נימול כהוגן עכ"ה) אפי' אינו נראה רק מועט העטרה שנימול סגי וא"צ למולו שנית ומ"מ אם אפשר יתקן על ידי שימשוך העור וידחקנה לאחוריה ויקשרנה שם עד שתעמוד ולא תחזור למטה. מי שילדה אשתו כמה בנות ואחר כך ילדה בן אם יש לאב לברך שהחיינו בשעת המילה או לא בהדיא נמצא שאל ה"ר פטר את ר"ת אמאי אין מברכין שהחיינו בשעת המילה והשיבו כיון דקי"ל כל שלא שהה ל' יום באדם ה"ז נפל הלכך לא ידעינן שמא ימותו ונמצא ברכה לבטלה אבל על פדיון מברכין לאחר שעברו ל' יום מתשובת מהר"י מנחם בסימן ק"ב. מה שנוהגין בשבת לבקר אצל תינוק הנולד משום שהוא אבל על תורתו ששכח כדאיתא בפרק המפלת כו' עכ"ל ונראה מש"ה נתנה מילה לח' ימים אחר שעברו ימי אבילות וק"ל וע"ל בסימן ש"ה מה שאכתוב שם מזה: