Drisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דילפינן לכם לכם מעומר כתב המרדכי פר"א דמילה שהר"מ היה עומד בשעה שמלין את התינוק ויליף מויעמדו כל העם בברית ועוד ראיה מפ' ר"א דמילה דאמרינן התם העומדים שם אומרים כשם שנכנס לברית משמע שעומדים והביא כל זה ב"י וכ"כ רמ"א:
כיון שנעשית ע"י אחר וכתב ב"י מ"ש רבינו ור"ת כתב שא"צ פי' שא"צ לברך ברכה זו עובר לעשייתה אלא אדרבה יש לו לברכה אחר עשייתה וכמ"ש בתוס' שהחזיר המנהג לקדמותו ותמה על רבינו דמשמע מלשונו דרב ש"ש הוא דעת שלישי וז"א ע"ש ולעד"נ דרבינו הדין דברי ר"ת שכתב שא"צ ר"ל שא"צ לברך דיקא קודם המילה אלא רשות בידו לברכה אף לאחר המילה וכן משמע מלשונו שכתב ור"ת כתב שא"צ ולא כתב ור"ת כתב שצריך לברך אחר המילה והשתא כתב שפיר שרב ש"ש סבר דלא יברך אלא דיקא אחר המילה והר"ן ניתן טעם לדבר כיון שאין ברכה זו אלא לשון שבח והודאה שזכהו הש"י להכניסו בברית אינו בכלל שצריך לברך עובר לעשייתה ע"כ וז"ל אשיר"י ולאו דוקא על מצוה זו קאי אלא מודה להש"י שצוה לעשות מצוה זו כשתבא לידו עוד וב"י הביאו אבל ודאי אכחי הדין עם ב"י שמנ"ל לרבינו להבין כך דברי ר"ת ולומר שפליג עם רב ש"ש הא יותר ויותר יש להבין מתוך ל' ר"ת שס"ל כרב ש"ש ועיין בתוס' ורא"ש ס"פ ר"א דמינה ששם ביארו דברי ר"ת: (כתב בספר הזוהר סוף פרשת לך לך דאבי הבן יאמר פסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצירך והעומדים שם יאמרו סוף פסוק נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך וכתב שם דכל מי שאינו עשה כן מוצ את עצמו מכלל י' חופות שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לע"ה וכתוב בד"מ ולא ראיתי נוהגין כן עכ"ה):
ומנהג ליתן יין בפי התינוק אחר ברכת היין כו' ואנו נוהגין כמ"ש הכלבו והרד"א שלא יתן יין בפי התינוק עד שמגיע לפסוק ואומר לו בדמייך חיי וז"ל הר"א ואז נותן מי היין באצבעו בפי התינוק ושמעתי שעושה צורת שדי באצבעותיו בעת שנותן יין בפי התינוק ונוהגין לכפול ואומר לך בדמייך חיי שהוא לרמוז שע"י המילה יזכה לעולם הבא ולע"הז:
אבל אין מבקשין עליו רחמים ומפרסמים בשעת המילה שהוא ממזר עיין במהרי"ל שבימיו מלו ממזר וכתב שם איך שהנהיג (שצוה למול חוץ מב"ה שלא במקום שאר הקטנים הכשרים וגם לא אמרו כשם שנכנס וצוה להכריז שהוא ממזר שיזהרו מלהתחתן בו עכ"ה):
ובשאר תעניות מברכין כו' ובשאר ימות השנה י"א דיוצא בזה אלא שנוהגין שהסנדק שותה כשאינו בתענית רמ"א (כתב הרוקח סימן י"ג תענית בתשובה או ב' וה' יטעום המברך ואין בכך כלום עכ"ל ויש ליזהר שלא ישתה רביעית וטוב להתענות מבעוד יום כולי עכ"ה):
רק שלא יסיח דעתו בנתיים וכ"כ המרדכי פ' כיסוי הדם וכ" שם ובתו' דאסור לגרום חיוב ברכה במקום שיכול לפטור את עצמו ומביא ראיה ע"ש. והא דלא יסיח דעתו בנתיים היינו דוקא בדברים שאינן צרכי המילה ואפי' אם בירך תחלה ברכת אשר קדש לאחר הראשון הברכה לא הוי הפסק רמ"א (כ"כ הכלבו וריב"ש ורבינו ירוחם וע"ל סי' כ"ח לענין כיסוי הדם עכ"ה) ע"ש.
וכן דעת ר"י וכן המנהג במדינית אלו חוץ מבן בכור שאז האב מברך שהחיינו כשמל בנו בעצמו ואינו חוזר ומברך בשעת פדיון (ואין נוהגין כן אלא מברך שהחיינו בשעת פדיון עכ"ה) ואם א"צ פדיון אינו מברך שהחיינו ג"כ בשעת המילה רמ"א (בשם מהרי"ל) ותוס' כתב הטעם דפדיון דלא שכיח תקנו לומר זמן משא"כ במילה דשכיח ועד"ר סימן רס"ד מ"ש בשם ר"ת למה אין מברכין שהחיינו.
כל זמן שאינה ראויה לביאה לפי האי טעמא היה נראה דגם לענין ק"ש יכול לקרות כנגדה כל זמן שאינו בן ט' דהוי ראוי לביאה וא"כ תימה על רבינו שסתם בא"ח סימן ע"ה ולא חלק בין קטן לגדול (ע"ש דלא איירי בהדיא מזה ובב"י ובש"ע שם דבעל העיטור חולק גם שם לכן נלע"ד דרבינו ס"ל עיקר כמ"ש הרא"ש דדוקא כשעוסק במילה מותר דאז מחניך קדוש קרינן ביה אלא שס"ל דלא מהני ה"ט אלא היכא דבלא"ה איכא טעמא להתיר דהיינו כל זמן שאינה ראויה לביאה אבל היכא דראויה לביאה אסור אפי' במילה וכמ"ש לקמן במילת עבדים הגדולים דצריך לכסותן בשעת מילה כיון שהוא גדול אבל בק"ש ס"ל דאפי' בקטן בן ח' או בן יומו לכתחלה אסור לקרות כנגדו ודו"ק: למה נוהגין לומר בברית מילה כי טוב כי לעולם חסדו (ובהגהות אלפסי פר"א דמילה דמדרבנן תינוק הנימול דומה ליוצא מבית האסורים שצריך להודות באפי עשרה ולכן אומרים הודו בברכת מילה. וכתב דאי ליכא עשרה מולין מיד ולא מעכבין המצוה וכ"כ רבינו בסימן זה עכ"ה) י"א לפי שכתב גבי משה כי טוב הוא ואמרינן שנולד מהול ואינו נראה אמנם שמעתי מפי הר"ר יודא ז"ל דכתיב גבי אברהם וכרות עמו הברית מלמד שהקב"ה אחז בערלתו ואברהם חתך וכתיב בתריה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אלמא דקרי ליה לשבועת הארץ חסד משום הכי אמרינן כי לעולם חסדו דהיינו א"י שנתנה ע"י מילה רוק"ח: (בהג"מ פ"ג דמילה מצוה דסנדק סמך ממדרש שוחר טוב בפסוק כל עצמותי תאמרנה אמר דוד אני משבח בכל עצמותי בעל ברכי אני עושה בהן סנדיקות לילדים בשעת המילה ע"כ וכ"כ בא"ז. ומהרי"ל דיפה כח הסנדקן מהמוהל דהסנדק מחזיק הילד על ברכו והוי כאילו בנה מזבח והעלה עליו קטרת וכו' ובפ"ק דיומא מצינו שהקטורת מעשרת דכתיב ישימו קטורה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו ע"ש ובד"מ עכ"ה):