אם האבל מותר לו לטחון קמח או לאפות לו פת זה דבר פשוט שמותר לאפות אפילו תנור מלא מפני שהפת נאפה יפה ומיהו לטחון נראה דאסור ומ"מ אם טחן לצורך ימי אבלו והותר מותר מ"ו:

או מושכר אצל אחרים לא יעשה מלאכה בימי אבלו בת"ה (סי' רפ"ט ומהרי"ק שורש ל"ה דמותר לאשה לאפות ולבשל בימי אבלה עכ"ה) ובמהרי"ל התירו למשרתת שנתאבלה לעשות מלאכה לב"ה דדוקא מלאכה גמורה אסרו אבל מלאכת בישול ואפייה לא הוי מלאכה לענין זה דהוי כמו כיבוד והרבצת הבית והצעת המטה דשרי בסמוך:

תניא אבל ההולך כו' ז"ל נ"י ההולך ממקום למקום לסחורה ושמע שמועה קרובה אם יכול למעט שלא יעשה שום עסק באותו עיר ימעט ואם לאו שאם לא יקנה באותו העיר לא ימצא מגלגל עליהם שלא יקנה אלא צורכי הדרך ודברים שיש בהן חיי נפש עכ"ל וכ"כ רבינו ירוחם. וכתב עוד רבינו ירוחם אבל שאין רוצה למנוע מלעשות מלאכה מנדין אותו כדאמרינן בעושה מלאכה בערבי פסחים מחצות ולמעלה כ"כ הגאונים בתשובה: כתב הכלבו בשם הר"ם מותר לאבל לכתוב כתבים בשינוי כדין ח"ה וכן בתשב"ץ ולדברי המתירין לכתוב כתבים בח"ה בלא שינוי גם האבל מותר בלא שינוי מ"ו והביאו ג"כ ב"י בס"ס זה: מותר לאבל להקיז דם אגודה פ"ב דברכות מ"ו: