וכתב הרמב"ם בד"א כו' אבל אם אוכל אחריה בשר עוף א"צ לא קינוח ולא הדחה כו' בפרק כל הבשר (חולין דף ק"ד) תאני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן כלומר דרך הפקר שאינו נזהר לקנח פיו וליטול ידיו ביניהם ומפרש הרמב"ם דבמאכל גבינה ואח"כ עוף מיירי דאילו אכל עוף תחילה אסור לאכול אחריה גבינה ולאפוקי מדברי הרמב"ן שכתבו הרשב"א והר"ן שסובר דאפי' עוף ואח"כ גבינה שרי ולאפוקי מהר"ן שכתב דהא דתנא אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן ה"ה לחיה וגבינה לדידן דקי"ל חיה ועוף אינן מן התורה וכ"כ הרא"ש והא דנקט אגרא עוף ולא נקנו חיה משום דשכיחי טפי אבל הרמב"ם סובר דחיה כבהמה וכמ"ש טעמו בפרישה (ור"ת פירש משום דבשר עוף אין נדבק בידים ובשינים ובחניכים כמו בשר חיה והביאו ב"י אחר דברי הרמב"ם. וצריכין לומר דר"ת פי' הגמרא כשאכל עוף תחילה יכול לאכול גבינה אחריו משום דאינו נדבק כו' אבל לדברי הרמב"ם לא שייך טעמא דר"ת כלל עכ"ה) ומתוך מ"ש יתיישב לך למה כתב רבינו דין זה בשם הרמב"ם ולא כתבו סתם כיון שהוא שנויא בגמרא ומשום דבגמרא אפשר לפרש דבגבינה אחר עוף נמי נאכל באפיקורן כמ"ש בשם הרמב"ן או דעוף דנקט לאו דוקא ה"ה חיה כמ"ש לכ"נ סברת הרמב"ם דמפיק מתרווייהו:

ור"ת כתב כו' וגם גבינה אחר בשר מותר מיד כו' אבל התוס' פירשו לאחר שבירך ברכת המזון יכול לאכול גבינה ונראה דוקא אחר בשר אבל אחר שלקות וכיוצא בזה או ביצים מטוגנין בשומן דליכא בשר בין שינים סגי בקינוח והדחה ונטילת ידים עכ"ל אגודה פכ"ה כתב אבי העזרי דאסור לאכול גבינה אחר ביצים מטוגנין בשומן גזירה אטו בשר מ"ו: