ונראה לעינים שהוא יותר מחגירת הצפורן עיין מ"ש לעיל סימן כ"ב ברוב הנראה לעינים שפי' רשב"א בצמצום ה"ט ששם כתיב הנראה לעינים בשיעור דמדכתב בשיעור מורה דפירוש בצמצום אבל כאן ר"ל נראה לעינים גלוי וניכר היטב וק"ל. ובלא"ה נמי לק"מ שהרי כאן כתב פירושו בצידו נראה לעינים שהוא יותר כו' שהרי כתבתי שכולה חדא מילתא הוא. ומ"ש אחר זה באזנו אחת גדולה מחבירתה עד שניכר למראית עין שהיא גדולה הוי מום אבל אם אינו ניכר עד שימדדו אינו מום היינו כמ"ש הרשב"א הנראה לעינים בשיער דהיינו כשימדדו או כה"ג וק"ל:

רחל שיש לה קרנים כר אף על גב דאין בכור אלא בזכר אם כן לא הו"ל למנקט דין רחל שהיא נקיבה (וא"ל דגם איל נקרא בשם רחל א"כ למה הוה מום כשיש לו קרנים דדרכו של איל בכך אלא ודאי דר"ל דוקא נקבה. אבל על העז לא הקשה אע"ג דגם העז היא נקיבה י"ל דגם תיש נקרא בשם עז וק"ל עכ"ה) ולא הוזכרה בגמ' אלא לענין לגבי מזבח אלא אגב עז נקטה הכא ב"י ולי נראה דמשום דבעי לכתוב דין עז שאין לה קרניים דאינו מום כתב נמי זה והוא כאילו אמר שהרי גדולה מזו שנינו דאפי' רחל שיש לה קרנים אינו מום דהוא איתא טפי מעז שאין לה קרנים דכמה בהמות יש דראוי היה להיות להן קרניים ואין להן קרניים וק"ל: