קוצר דברים לספר תורת האדם שחבר כולי פסק רמ"א דלא יבקר שונא ולא ינחם אבל דלא יחשב ששמח באידו ואין לו אלא צער (ולאפוקי ממהרי"ל סימן קצ"ז עיין בד"מ עכ"ה): ניחום אבלים קודם לביקור חולים (שניחום אבלים ג"ח עם המתים ועם החיים רמב"ם פי"ד והביאו ב"י בסימן ש"ס עכ"ה):

שנוטל אחד מששים בחליו בפ' אין בין המודר דגרסינן א"ר אחא בר חנינא כל המבקר את החולה נוטל אחד מס' מצערו א"ל אביי לרבא א"כ לעיילי ס' גברי ולוקמוהו א"ל כעשורייתא דר' ובבני גילו דתניא רבי אומר בת הניזונית מנכסי אחים נוטלת עישור נכסים א"ל לדבריך מי שיש לו עשרה בנות ובן אחד אין לו לבן כלום א"ל השנייה נוטלת עישור מה שהניחה הראשונה וכן שלישית ובבן גילו שנולד במזלו עכ"ל וס"ל לרבינו דחדא מילתא קחמר דדוקא בן גילו ממעט ולא אחר דאינו ממעט חולי כלל ועיין בפ"ב דב"מ סוף דף ל':

לא יבקש אלא בלשון הקודש אין לפרש דמ"ש רבינו אלא לשון הקודש ל' הגמרא נקט. וכאשר יפרשו הרא"ש דל"ד לשון הקודש אלא לאפוקי לשון ארמי כן יפרוש גם כן דעת רבינו וכדמשמע קצת בא"ח ס"ס ק"א דז"א דהא בגמרא לא נזכר האי לישנא דכ"א בלשון הקודש אלא שלא יתפלל בלשון ארמי וכמ"ש ג"כ ב"י כאן ובא"ח סימן ק"א ע"ש אלא נראה כמ"ש בפרישה:

אבל לא האשה כו' שמא ישכב כמה בע"כ משא"כ כו' ב"י בד"מ כתב ע"ז ז"ל וקשה א"כ מ"ש חולי מעיים דנקט בכל חולי נמי שייך ה"ט ולכן נראה לי דטעמא משום גנאי ופריצות שיותר יש פריצות וגנאי כשאיש משמש לנקבה בקינוח ודברים כאילו (ר"ל שעומדת בכל שעה לעשות צרכיה ומגלה את עצמה והוא רואה את פירועה) ממה שיש בנקבה המשמשת לאיש כי יצרו של איש גדול משל אשה עכ"ל ועיין בסימן שנ"ב שכתב רבינו ז"ל תניא האיש כורך ומקשר האיש אבל לא האשה והאשה כורכת ומקשרת האיש והאשה עכ"ל וזהו משמע כדברי ד"מ דודאי במת לא שייך שכיבה ולדעת ב"י נראה דנקט חולי מעיים משום דאין דרך לשמש עם מי שיש לה שאר חולי שירא מפני חולית' שלא יבא עליו וק"ל: