אין מחזיקין דם בבני מעים כגון בכרס ובקיבה כו' ז"ל הר"ן ר"ת כתב שהכרס אינה בכלל מעיא ומחזיקין בו דם שהרי אמרו במחט הנמצא בעובי בית הכוסות שאם אין עליה קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה ולדידי מהא לא איריא דאנן הכי אמרינן שמתוך שדמן מועט אין צריכין מליחה לפי שאותו דם המועט שבהם אינו פורש מהם בבישול והוה ליה דם האיברים שלא פירש אבל לא שלא יהא בהם דם כלל שאפי' בדקין הדבר נראה לעין שיוצא מהם דם ע"י חבורה עכ"ל וע"ל ר"ס ק"י שכתב בשם רבי' יהודא שגם קורקבן בכלל בני מעים שאמרו עליהן אוכליהן לאו בר אינש ונ"ל דה"ה לענין דם וכמ"ש רבינו בסימן מ"ט דקורקבן בעוף במקום כרס בבהמה: כתב מו"ר והרבה מחלוקות נפלו בין המפרשים מהו נקרא בני מעים ועיין בריש השערים אבל המנהג למלוח כולן גם למולחן עם שאר בשר ע"כ. (וכתב רמ"א ואם נמלחו בכלי שאינו מנוקב מותרין אבל לכתחלה צריכין מליחה בכלי מנוקב והוא מהמרדכי עיין בת"ח כלל י"ב דין י"ב עכ"ה):

ור"י התירו הטעם כתבתי בפרישה דיש להן ציר כו' ומכאן יש להביא ראיה קצת לדברי רמ"א דפסק בת"ח שלו דכל זמן שפולט הבשר ציר דידיה פולט ג"כ דם שמקבל מעלמא מבשר שנמלח עליו מיהו יש לחלק דשאני הכא שהוא תחלת מליחתו ועוד המלח בתקפו ואז אמרינן דוקא כבולעו כך פולטו משא"כ לאחר שעה שכבר תשש כח המלח בהפליטו הדם זהו כ"כ לדעת מ"ו שאוסר בכה"ג בבשר שכבר פלט דמו ועיין באו"ה ובת"ח כלל ו' סימן ה': (ואפשר לומר דלא פליגי רש"ל ורמ"א אלא בבשר שנפל לציר או ציר עליו אבל היכא שנמלח אצלו בשר כ"ע ס"ל דכל זמן שהוא פולט ציר פולט ג"כ דם שקיבל מעלמא וכן לעיל ס"ס ע' פסק רש"ל כרמ"א וכן מבואר בת"ח כלל ו' דין ה' ע"ש עכ"ה):