Drisha, Yoreh De'ah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שרצים הגדלים במים שבכלים ושבבורות כו' בס"פ א"ט דף ס"ו דריש מדכתיב את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו בימים ובנחלים הוא דאית ליה סנפיר וקשקשת אכול ודלית ליה לא תיכול הא בכלים אע"ג דלית ליה אכול. במים כלל בימים ובנחלים פרט במים חזר כלל וכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מים נובעים אף כל מים נובעין מאי רבי חריצין ונעיצין לאיסורא ואמעיטו להו בורות שיחין ומערות להתירא (וא"ת דלמא קרא אתא לאשמעינן דבימים ובנחלים מהני סימן אבל דבורות שיחין ומערות אפילו יש להן סימן אסורין וי"ל דהא אי לא הוי הקרא דבימים ובנחלים אם אין להם סנפיר וקשקשת דאסורין ה"א דכל השרצים בעולם מותרין עכשיו דכתב קרא שבימים ובנחלים אם אין להם סימן אסורין אמרינן דוקא הני אסורין אבל כל השרצים בהיתירן הראשון עומדין מהרר"א פולק. ובגמרא ר"פ א"ט דף ס"ו מקשה קושיא זו. ותירץ דמקרא אחרינא נלמד להתיר בכלים את שאין לו סנפיר וקשקשת א"כ ע"כ קרא דהכא אתא להתירא ג"כ בבורות שיחין ומערות ע"ש דף ס"ו ע"ב עכ"ה) ובגמרא סוף דף ס"ז פריך והרי תרי כללי דסמוכין זה לזה נינהו ומשני כל מקום שאתה מוצא תרי כללי דסמוכין הטל פרט ביניהן כדאמרינן בעלמא. ותנא דבי רבי ישמעאל דריש לה בריבה ומיעט וריבה ומסיק נמי דרבי חריצין ונעיצין לאיסורא ומיעט שיחין ומערות להתירא. ומסיק התם דמאן דדריש כלל ופרט וכלל לא ממעט חריצין ונעיצין אלא דוקא נובעין ומאן דדריש ריבה ומיעט וריבה ממעט אף מושכין. ועתה מבוארים דברי רבינו שמ"ש חריצין ונעיצין שאין נובעין מותרין פסק הלכה כמאן דדריש כלל ופרט וכלל ומ"ש והרמב"ם לא התיר כו' הרמב"ם פסק כתנא דבי רבי ישמעאל:
בד"א שלא פירשו מן הפרי כו' בס"פ א"ט דף ס"ז בעי רב יוסף פירשה ומתה מהו מקצתה מהו לאויר העולם מהו תיקו בעי רב אשי לגג תמרה מהו לגג גרעינתא מהו מתמרה לתמרה מהו תיקו. ופירש"י פירשה ומתה המתלעת לאחר תלישתה דשריא לדברי הכל פירשה מתוך הפרי לארץ ולא ריחשה שמתה מיד בנפילתה מהו מי אמרינן כיון דלא הלכה לאו שורץ הוא או דילמא לא בעי שריצה. מקצתה מהו מי הויא ככולה או דילמא בעינן כולה. לאויר העולם מהו פרשה מן הפרי תלוש באויר וקודם שהגיע לארץ קלטה בפיו לבולעה את"ל פירשה ומתה מותרת משום דאינה ראויה לרחוש אבל האי דראויה לרחוש לא. לגג תמרה מהו פירשה מתוכה לגג מי אמרינן היינו רביתייהו או דלמא כשורץ ע"ג דבר אחר דמי. ע"ג גרעינתא את"ל לגג תמרה כדבר אחר הוא לגג גרעינתא מהו כל תולעים מגרעינות הפרי הן גדלין. מתמרה לתמרה מהו ולא שרץ על גגה אלא מזו לזו מי אמרי' כיון דלאו היינו אמה שורץ קרינן ביה או דילמא אויר העולם בעינן וכולהו בתלושים בעי להו ולא איפשיטא ולחומרא. ומה שהשמיט רבינו דין פירשה לאויר העולם וקלטה מן האויר ובלעה ה"ט דהואיל ובעי ליה באת"ל פירשה ומתה מותר אפ"ה מספקא ליה קלטה מן האויר ורבינו שפסק פירשה ומתה אסור כ"ש קלטה מן האויר שהיא אסור:
כתב הרשב"א עבר ובישל כו' עד ואם נמצא קצת בקדירה משליכו ואוכל השאר הטעם כתבתי בפרישה והרא"ש כתב בשם מהר"מ ז"ל כי טעם התולע בטל בס' ואף בפרי יש ס' לבטל התולע שבו כך שיער ר"מ ז"ל ולפ"ז מ"ש רבי' ואם נמצא קצת דמשמע אם נמצא הרבה אסור אפשר לומר טעמו דאף דיש בפרי ס' לבטל תולע א' שנמצא אבל לפעמים נמצא יותר מאחד בפרי א' דאז לא נתבטל ובכלל זה שכתבתי בשם מהר"מ ז"ל נסתפק בת"ה סימן קע"ב שהרי אנו רואים לפעמים תולע גדול בפרי קטן וכתב שנראה לו לנהוג כמו שקיבל מגדולים דבפירות גסים סמכינן אשיעורא דמהר"מ אבל לא בפירות הקטנים אע"פ שא' מן הגדולים כתב שיש לסמוך אשיעורא דמהר"מ אפילו בגודגדניות משום דאע"פ שהתולע גדול שמא מה שהוא נותן טעם ממנו אינו אלא דבר מועט דרוב גופו סרוח ופגום ובאוש מעיקרו הוא אתמהה היאך ידע הר"מ לשער זה אם לא היה מקובל עד חכמי התלמוד עכ"ל ת"ה. (שאלו לר"י על נכפה א' שהיה נכרי רוצה לרפאותו ולהאכילו מאכל שיש בו שרץ עוף והשיב כי נכפה חולי גדול הוא וכמכה של חלל דמי ופעמים שמסתכן ליפול באור או במים ומותר אם הרפואה בידוע ואם אין ידוע אין להתיר ואם בישל הנכרי ברפואה בס' מותר אע"פ שבשלו הנכרי כיון שלא בשלו הישראלי עכ"ה במיי' פי"ד ממ"א רש"ל עכ"ה):