בענין הסבה, והוא מדרך המשך העלול בעלה, כי הענין אשר הוא בגלל וכו' ר"ל כי ענין אחד מסובב מדבר אחר הדבר ההוא סבה למסובב ההוא:

סבתם, כלומר עושם ר"ל שהש"י סבת הנפלאות ההם ובאמרו סבתם לא תחשוב שיהיה סבה מתמדת כי הנפלאות לא יתמידו מציאותם לפיכך פי' הרב עושם ר"ל שהוא מחדשם ועומדות הזמן הצריך לא יותר:

ואיתגלי בגבורתיה. ר"ל גבורתיה הוא רמז לנפלאות וא"כ כמו זה הפירוש עשה יונתן ז"ל:

מעשה מגע. פי' כמו ענין רגל:

שהוא שם רגליו שב אל הכסא, ובנוסחא אחרת שהוא שם כינוי רגליו, ר"ל שאונקלוס שם מלת רגליו שב אל הכסא ואמר תחות כורסיה כאלו אמר ותחת כסאו כמעשה לבנת הספיר לא שירצה בו ותחת רגלי הכסא, ולנ"א שהוא שם כינוי רגליו שב כו'. תמה איך אמר כינוי רגליו לבד והוא יפרש מלת רגליו הכסא כמו כסא כבודו לא שהכינוי לבד ישוב אל הכסא שמי זכרו תחלה, אמנם לפי הפירוש האמתי כן הוא שהכנוי שב אל הכסא והוא יהיה כאמרו ותחת רגלי כסא כבודו ודו"ק:

על ענין המובן תחלה. על הנחת שם כסא כפי הנחתו הראשונה שהוא כסא גמור כלומר לשכינה:

אשר הוא אור נברא, שאונקלוס יחס ליקריה כלומר שהכסא ההוא היה כסא לכבוד שהיה שוכן בו והכבוד ההוא היה אור נברא והאור הנברא ההוא היה הנבדל העלול הראשון וא"כ לפי אונקלוס הם השיגו העלול הראשון המניע ערבות שהוא הכסא ותחת כל הגלגלים כמעשה לבנת הספיר כי כל הגלגלים ילקחו בגשם אחד:

אי זה דבר השיגו, ר"ל שלא ידענו לפי אונקלוס אי זו דבר השיגו אם השיגו חמר הראשון או זולתו ואפילו אם ידענו שהם השיגו חמר ראשון לא ידענו למה עשה בו משל מלבנת הספיר וזהו אמרו אי זה דבר נרצה בזה המשל.

ענין מסופק, ר"ל דבר מסופק יוכל להיות אע"פ שהענין המסופק ההוא אינו ענין נכבד ויקר:

והם עוד דברים נסתרים, ר"ל שהענין המסופק ההוא הוא ענין נסתר נכבד ויקר לעלוי המושג:

כפי ענין המאמר, ר"ל שזה הספר הוא לבאר סודות הנבואה ומשליה אשר היה מאתו ית':

והוא סבת מציאותו. ר"ל יש מפרשים שהם השיגו כי החמר הראשון היה מסובב מאת השם יתברך בלי שום אמצעי. ויש מפרשים שזה לא היה השגת אצילי בני ישראל ומה שאומר הרב אשר היה מאתו והוא סבת מציאותו, ר"ל סבה רחוקה לא קרובה כיבכמו זה הלשון יאמר אריסטוטלוס כי החמר הראשון מסובב מאת הש"י והוא סבת מציאותו ר"ל מציאותו החלוש:

היה אומר כלבנת הספיר. פירוש ואז היתה השגתם כהשגת יחזקאל שהשיג גלגל ערבות כדכתיב וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא וכו':

מתפעל לפי בחינת טבעו. ר"ל שההיולי מקבל הצורה ומתפעל ממנה לפי שנותנת לו מציאות שלם:

כ"א במקרה. כי האש שורפת מצד צורתה אמנם אם היתה הצורה נפשטת מההיולי לא היתה שורפת א"כ החמר פעל במקרה מצד הדבקו בצורה:

מתפעלת במקרה. כשתאבד הדבר צורתו מצד איזה מכריח או כאשר עלה האש למעלה הנה עלתה שם נפשו במקרה:

ויחסו לשם להיותו ראש וכו'. הנוסחא ויחסו לשם וכו'. יש מפרשים שאלו האצילות יחסו החמר הראשון לשם להיותו סבתו הקרובה כאשר בארנוה למעלה. וי"מ ויחסו ר"ל ויחס החמר הראשון הוא לש"י להיותו ראש הבריאות השפלות:

והוא מחדשו. שנותן לו צורה זו אחר זו ולא יעמוד רק מהצורה:

שאתה צריך לכמו זה הפי', ר"ל לזה הפי' עצמו שעשינו צריך פי' אונקלוס כי לפי פירושו יתבאר כי לבנת הספיר הוא ההיולי אחר שאמר ותחות כורסי שהוא השמים, א"כ תחת השמים הוא ההיולי, כי לפי פי' הרב לבד שאמר ותחת רגליו כל מסובביו לא הייתי יודע בבירור מהו לבנת הספיר אבל עכשיו שבאר תחת השמים הורה שלבנת הספיר הוא ההיולי, ויש לפרש עוד כמו זה הפי' שעשיתי שלבנת הספיר ר"ל ההיולי וכן אתה צריך לפרש לפי' אונקלוס שלבנת הספיר ר"ל ההיולי:

בקצת פרקי זה המאמר, בפ' כ"ו משני:

ההשגות ההם כלם. השגת אצילי בני ישראל:

והבן זה. מה שאמרתי והוא מחדשו שר"ל שמלביש לו צורה אחר צורה. והתבונן בו. רומז לכל כללות הפרק: