כתבניתם אשר אתה מראה בהר. תבנית יד תבנית אולם. כל הפסוקים האלו הביא הרב ואמר שהם תמונה ותאר ושהם בכלל התארים הגשמיים כמשולש וכמרובע, וזה קשה כי אלו הפסוקים במראה הנבואה היו ולא היה שם דבר חוץ לנפש והיה לו לרב לעשות חלוקה שניה במלת תבנית כמו שעשה בזה הפ' במלת תמונה. וי"ל כי הרב רצה לגלות לנו שהענין נאמר מצד ב' בחינות, כי בבחינה אחת נוכל ליקח הענינים המדומים מצד היותם מדומים כמו הענינים הגשמיים, ובבחינה אחרת נוכל ליקח הענינים המדומים מצד היותם מופשטים מחומריות קצת בענין אחד נבדל מן הענינים הגשמיים וכל זה הורנו הרב בזה הפרק, ואפשר לי לומר כי לפי שלא מצא הרב ז"ל לשון תבנית בו ית' לא הוצרך לבחינה זו כדי לקרב הענין אל הענין הרוחני אבל במלת תמונה שנאמר לשם ית' הוצרך לעשות הבחינה ההיא לדקדק הענין כדי שנוכל לתרץ בו ית' שירצה לומר בו ואמתת השם, או נוכל לתרץ כי שכל זה היה בפעל הכח המדמה ובעוד שהיה בו התלות בדבר גשמי הניח הרב ז"ל על בנין הדבר ותכונתו וכן תמצא נגש ונגע שהניח הרב ז"ל בפסוק ויגע על פי אע"פ שהיו במראה הנבואה בהנחת גשם בגשם והבן זה:

ותמונת י"י יביט. זה קשה עם פ' ל"ז מראשון ששם אמר ואמתת מציאותו כפי מה שהוא לא תושג ובכאן אמר ואמתת השם ישיג, י"ל שזה נוהג כפי הסב' החמישית (בהקדמה) וכאן דבר בקלות ובהעברה ושם בפרק ל"ז כפי האמת, וי"ל עוד שאמר ותמונת י"י יביט ר"ל שהיה משיג העלול האחרון ואז היה משיג בו ית' כפי מה שיוכל להשיג: על הענין האמתי. ירצה העצמותי אשר הוא אמתת הנמצא באמת. ואחר שהזכיר ותמונת י"י יביט הביא ענין שתוף ראה הביט וחזה ולכן הובא פרק ד': ענינו ופירושו ואמתת ה' ישיג, רומז אל צורת המציאות בכללו והיא התמונה האלהית והכל מתורץ: