ענינו בענין המחשבה, ר"ל מה שאני אומר חכמה מן החכמות נח תחשוב שאני רוצה בה חכמה עיונית אלא כי אני רוצה בו ענין מדיני מעשי כי הוא כפי המחשבה, וא"א שיהיה הכונה בחכמה השכלית לפי שכבר אמר זה וכיוצא בזה יקרה לך בהשגות השכליות וכו'. פירוש אחר ר"ל וכן ימצא כל מעיין בחכמה עיונית ענינו כענין החכמה המעשית כי אם ירבה המחשבה ויטרדו רעיוניו וכו':

אבל תשוב חסר יותר מכל חסר. שתשוב שתהיה לך סכלות קניני וזהו החסרון הרב:

מינים רבים. מהדמיונים:

עם חולשת הכח הרואה, מה שיתחדש בראות לראות דמיונות רבים זה יגיע מצד חולשת הראות:

וכאשר יפצרו בעיון. ר"ל וגם יתחדשו דמיונים מכזיבים לאותם שיפצרו עצמן בעיון לדברים המאירים וכו':

אם לא יעמדו בה. אם לא יפסקו סמוך לגבולה:

וילכו בה בשמירה. ר"ל ולא ילכו בה בשמירה רבה אז יהפך לחסרון וכו':

ויחוס וכו'. שיחוס על כבוד שכלו הנקנה:

וימנע ויעמוד, ר"ל וימנע ויפסוק ולא ישתדל לעיין הענין העצום הגדול אשר אין דרך להשיגו:

ולא תדקדק מלות נאמרו בשכל וכו'. ר"ל כשאני אמרתי שיש לשכל האנושי גבול לא תחשוב שאני רוצה בו השכל אשר בקנין, כי המושכל הנקנה אין לו גבול אבל רוצה אני בו כי ההכנה המוכנת להשכיל המושכלים יש לה גבול בלא ספק לא השכל במה שהוא שכל:

ולדקדוק זה, ר"ל ולדבר בדקדוק מענין השכל הנקנה:

פרקים אחרים, בפרק ס"ח וע"ב מראשון. פ"א מה שאמרתי בזה הפ' שכמו שיקרה בהשגות הגשמיות יקרה בהשגות השכליות זה אינו בדקדוק אצל השכל כי האדם אחר שיראה מוחש חזק ההראות לא יראה מושג חלוש ואחר אשר ישמע קול חזק לא ישמע קול החלוש אמנם השכל בהפך זה כי אחרי אשר השכיל מושכל חזק כל שכן שישכיל מושכל חלוש, אבל רצה הרב לומר כי ההשגה השכלית מצד שהחושים תנאים למציאותם ובאמצעותם יגיע ההשגה השכלית מזה הצד יקרה לו למי שטרח והפליג בעיון שיחלש עיונו מצד הכלים הגשמיים שנחלשו ולא ישיג מה שהיה יכול להשיג קודם ההפלגה וההטרחה: