כבר זכרנו בקצת פרקי וכו', ר"ל וזה זכרו הרב בפרק ל"ג באמרו וכל ציור מה שיישר השכל אל מציאותו לא אמתת מהותו וכו':

ואפילו במקריו, ר"ל וזהו המשל הראשון שעשה הרב:

ואפי' בפעולותיו. ר"ל וזהו המשל השני:

ואפילו ביחסים. ר"ל וזהו המשל השלישי:

שאתה אלו תרצה שתודיע. יש מפרשים שזה האיש שאנו רוצים להודיעו מציאות המלך מזה האקלים כבר ידע עניני המלך מה הם באקלים אחר זולת זה האקלים ואנו רוצים להביא ראיה על זה המלך מזה האקלים ויכירהו כשיראו וזה גמגום:

אשר לא ידעהו, ר"ל אשר לא הכירהו אבל ידע מציאותו:

והערתך על מציאותו. ר"ל וזה האיש אשר לא ידעו ולא הכירו גם לא ידע מציאתו, וזה שני חלוקות המשל הראשון הוא לבאר אשר לא ידעהו והוא לתת ההכרה כי כבר ידע מציאותו, והשני משלים האחרים הם לבאר ולהביא ראיה על מציאותו לבד וזה נ"ל:

אשר סבתו, ר"ל סבת הסדור:

ובלבד אצל הדמיון. ר"ל וביחוד אצל הדמיון:

והנה יתבאר זה תכלית ביאור, ר"ל והנה התבאר מהות הענין הנבואה בחלק שני בפרקי הנבואה תכלית הביאור:

מהמציאנו זולתנו, ר"ל כאשר לא נוכל לצייר שנמציא אנחנו זולתנו אם לא כשנעשהו בנגיעת גשם בגשם מפני זה תארוהו ית' לנו כשהוא פעל, ואע"פ ששם פעל נאמר אפילו למי שימצא אי זה נמצא מזולת כלי גשמי ומזולת נגיעה מ"מ הענין המפורסם ממנו הוא נגיעת גשם בגשם ומפני זה תארוהו ית' כשהוא פעל:

ואע"פ ששם נפש משותף. ר"ל ואם יהיו מתארים לו ית' בעל נפש רוצים בו שהוא חי וזהו אמרו והענין שהוא חי:

הדבור וחומר הדבור. ר"ל הקול הוא חמר הדבור והשפתים והלשון הם צורת הדבור:

אינו מעצם הפעולה, ר"ל כשאנו אומרים לו ית' שומע ורואה אנו רוצים בו שהוא משיג וההשגה ההיא אינה מעצם הראיה והשמיעה:

וכל העם רואים, ר"ל משיגים: ומפורסם באומה. ר"ל בספרי התלמוד:

והושאלו לו ית' הפעולה והדבור. ר"ל והושאלו לו ית' פועל ומדבר להורות על השפע אשר נשפע ממנו ית' והם עולם הנבדלים אשר נשפעו ממנו ית' ראשונה ועל זה נאמר בו פועל וג"כ נאמר בו ית' מדבר להורות על השפעת השכל אשר נשפע בנביאים כמו שיתבאר בפרק י"ב משני:

להיותו שם משותף, ר"ל שיאמר על הרצון:

והוא שם השכל. ר"ל ושם לב יאמר על השכל כמו שביארנו:

והוא התחלת חיי ב"ח, ר"ל כשההמון אומרים לו ית' לב אין כוונתם השכל והרצון כי זה ירחיק ההגשמה אלא כונתם לב גמור אשר הוא התחלת ב"ח. נראה לי פ"א כי יפה עשו הנביאים להשאיל לו ית' שם לב כי הוא התחלת חיי כל בעלי חיים כן השם ית' התחלת כל הנמצאות ומשימם בתאר החיים:

להיותו כלי ההעתקה במפורסם, ר"ל שלא הושאל לו יתברך הכתף להיות הכתף כלי ההעתקה לפי המפורסם, כי לפי האמת לא נברא הכתף להיותו כלי ההעתקה אבל ההמון קוראים לו כלי ההעתקה ולכן לא הושאל לו הכתף:

הנראה מהם והפנימי, ר"ל שהחושים החיצוניים והחושים הפנימיים הם כלם כלים וכחות הנפש:

והנה ימצאו קצת המלאכות, ר"ל שתמצא האריגה לעכביש וקן לצפור דרור והכוורת לדבורים ודומה לאלו הרבה:

א"כ אין כלי לו. ר"ל אחר שהתבאר שכל בני אדם וההמון בכלל כלם יודעים ומודים שהשם ית' אינו צריך לדבר יתמיד מציאותו יתברך והכלים כלם הם להשלים ולהתמיד מציאות בעל הכלים כמו שביארנו למעלה א"כ יתיילד מההרדמות האלו שהוא ית' אין כלי לו:

כלומר שהוא אינו גוף. ר"ל אבל הוא בעל שכל פשוט בתכלית הפשיטות:

ואמנם פעולותיו בעצמו. ר"ל מצד ציורו המשובח:

כי התארים הם כחות וכו'. ר"ל כי אמרנו לו ית' חי חכם יודע או רוצה אמנם הם כחות ממנו ית' אשר אותם הכחות אינם מתחלפים זה מזה, אבל כלם שבים לענין אחד וההתחלפות שבין אלו השמות אינו רק במבטא וזה אמרו שנו בהם השם לא זולת זה:

וכאשר התודע ההמשל. ר"ל וזה עשוהו הנביאים: פ"א כי התארים אמנם הם הכחות. ור"ל ומפני מה הוצרכתי להרחיק שהשם ית' איננו בעל כח כלומר שיהיה ענין זולת עצמו, כי לפי אמתת בעלי התארים העצמיים בו יתברך הוא שהם סוברים שהש"י בעל כחות כי התארים ההם אינם עצמו לפי דעתם ולא רצו לומר בו ית' שיהיה בעל כחות אלא ששנו מלת הכח ואמרו חי חכם רוצה אמנם הכונה בהם שהוא ית' בעל כח וזה שקר מבואר כי הכחות הם מכלל הכלים:

הם צורות נבראות הש"י בוראם, ר"ל שאלו הצורות אשר השיגו הנביאים במראה הנבואה כאמרו ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם שהיו משיגים מציאותו יתב' בדמות אדם יושב על כסא הם צורות נבראות במדמה והבורא הוא השכל הפועל וזהו אומרו אח"ז כי כל צורה מדומה היא ברואה:

וכאלו יאמר, כמה הוא ענין גדול התמה מה שהוצרכו לעשות הנביאים בעת נבואתם שהם מדמי' הצורה ליוצרה, ר"ל שמדמים ליוצר הצורה צורה חמרית תבניתית וזהו אמרו והבן זה מאד. ויש לעיין בזה במה שאמר הרב בחלק ג' שהוא יתעלה לא ימשילוהו והרי אתה רואה שהמשילוהו באדם, וי"ל כי דעת רז"ל היה שימשילהו והרב מדבר עכשיו לפי דעת רז"ל. וכן נראה מפשטי האגדה גדול כחן של נביאים וכו'. שהר"ם ז"ל ביאר כי המלאך ייוחס לו הכנף ולו ית' הצורה האנושית בפ' מ"ט להורות על יתרון הש"י על מלאכיו, והכנפים הם כלי מהירות ההליכה וראוי שייחדו לשלוחים כי המלאכים הם שלוחי השם. הנה אמרו דמות כמראה אדם רצה בו דמות כמראה הש"י ואם כן אמרם מדמים את הצורה ליוצרה ירצה שהם מדמים את הצורה בנפש הנביא אשר הוא חקוי גשמי למלאך ליוצרם ית' ונאמר על דמות הכסא דמות כמראה אדם שהיא הצורה מיוחדת לו ית' ונתיחדה למלאך, וע"כ אמרו גדול כחן של נביאים וכו':

ולחסר מי כו'. ר"ל כשיאמר איזה משל ממנו ית' איזה תנא או אמורא וישים המעיין האמורא ההוא או התנא ההוא חסר או בלתי יודע בעד אשר אמר כמו אלו המשלים והוא לא היה יודע ענינם מן התנאים והאמוראים אין היזק בתנאים ואמוראי' כי כבר התנצלו בזה התנצלות טוב: