מן המעיינים המדברים. ר"ל שיודעים הענינים בביאור:

וזה ענינו החיוב. ר"ל כשאנחנו מחייבים לאדם החיות או הדבור הוא יחס חיובי מחומר המחוייב:

כשקרות אשר לפניו, ר"ל שאם יהיו לו חלק מהות תהיה מהותו מורכבת ואם תהיה מהותו מורכבת יהיה לו גדר ואם יהיה לו גדר יהיה לו ית' חלילה סבות קודמות כי הגדר הוא מקובץ מסוג והבדל ואם כן זה שקר כשקרות החלק אשר לפני זה:

אינו ממה שיושלם בו. ר"ל שאינו ענין עצמי אלא ענין מקרי:

ויספיק בזה רוחק מאמתתו. ר"ל אם נאמר שיהיה הוא יתברך משכן המקרים יספיק בזה הדעת הנפסד שיהיה מרוחק מאמתתו יתעלה ואין אנו צריכין להביא מופת על שאי אפשר שיהיה הוא יתעלה משכן המקרים כי זה דבר מבואר הוא בתחלת המחשבה:

ואין ענין אמרם לא יתאייך. אמר הרב אני תמה מאד מאלו המאמינים התארים עצמיים בו יתעלה שהרחיקו ממנו יתעלה הדמוי והאיוך וכשהם מרחיקים ממנו האיוך אין כונתם ורצונם להרחיק ממנו יתעלה שלא יתאיך ר"ל שלא יתפעל מן האיכות כי זהו מבואר אבל כונתם לפי שהם האמינו תוארים עצמיים לו יתעלה וכל תאר וכו'. פ"א ואין ענין אמרם. ר"ל כשהם הרחיקו ממנו יתברך האיכות אינם מכוונים אלא שהוא יתעלה אינו בעל איכות וזה שוה כי תאר וכו':

חיוב עצמי הוא וכו'. ר"ל כל תואר שנתאר לעצם אחד ויהיה התואר ההוא חיוב עצמי, ר"ל שיהיה התאר נשוא על המתואר לו כמו ההצטרפות וכמו תארי הפעולות, הנה התאר ההוא לא נמלט מאחד משני דברים אם שיהיה מקיים לעצם והוא הוא ויהיה פירוש השם וכבר בטלנו זה, או שיהיה בעל איכות וכו' ואלו המאמינים כבר הרחיקו ממנו יתעלה שאינו בעל איכות אם כן הם עצמם סותרים זה לזה:

או איכות לעצם וכו'. יש להקשות למה לא אמר הרב או איכות או כמות לעצם כי כבר יתואר הדבר בכמות כמו שיאמר בעל שתי אמות. ויש לתרץ כי ריב הרב ז"ל עם מאמיני התוארים העצמיים לבורא יתברך ושוללים ממנו יתברך הגשמות וא"כ לא היה צריך הרב לעשות חלוקה מכמות כי כבר הדבר מורה בין שני בעלי הריב כי הוא יתברך אינו בעל כמות וזהו שאמר הרב או איכות לעצם וכו':

על דרך התואר. ר"ל שאביא משלים מהד' סוגים על דרך האחד, ר"ל שיהיה כל סוג וסוג תאר, כי היה יכול להביא הארבעה סוגים בענין אחר לפיכך אמר שיביא הסוגים על דרך התאר כמו שיתבאר שלא תכשר אליו יתברך אחד מאלו:

וכל מדה חזקה. וצריך לעיין בזה היאך אמר הרב כל מדה חזקה כי קנין וענין יכנסו בסוג הראשון מהאיכות וכן הוא במאמרות:

כשלא יתחזקו המדות. הוצרך הרב לומר כשלא יתחזקו המדות כי כבר מנה הרחמן בסוג הראשון והוא חוזר ומנהו בסוג שלישי לכן הוצרך לומר כשלא יתחזקו המדות:

שישיגהו הכח. ר"ל כח הטבעי או לא כח טבעי:

וישיגוהו הקנינים כענוה. ר"ל וזהו הפעלות נפשי:

ולא מה שישיג בעל הנפש. ר"ל מפני זה עשה הרב חלוקה אחרת כי הענוה הוא הפעלות נפשי לבד והבריאות והחולי הוא הפעלות גופני שישיג בעל נפש כי אין הנפש מתפעלת מהבריאות והחולי:

אשר נבאר במופת המנעה. ר"ל בתלק שני פ"ב:

כשיביטו בה וכו'. ר"ל שיהיה לה המשך מציאות:

ותהיה נספרת. ר"ל ולא כמו חלקי הדרך:

כי מסגולת שני המצטרפים ההתהפך בשווי, ר"ל אי אפשר שיהיה הצטרפות בינו יתברך ובין זולתו כי מסגולת המצטרף הישר הוא שלא יהיה שום חלוף בין המצטרף האחד אל אחר אלא בענין ההצטרפות לבד, המשל בזה האדון אדון לעבד והעבד עבד לאדון הנה אין הבדל בשום ענין בין המצטרף האחד אל האחר אלא בענין האדנות והעבדות, ואם נאמר בו יתעלה העלה עלה לעלול והעלול עלול לעלה הנה זה ההצטרפות לא יהיה בשיווי כי יתעלה מציאותו מחוייבת והעלול מציאותו אפשרית ואם כן יהיה ההבדל בין שני המצטרפים זולתי תאר העלה והעלול לכן הוא מבואר שאין הצטרפות בינו יתעלה ובין זולתו:

ושניהם תכללם מציאה אחת בדעתנו. ר"ל שאין שום יחס בין השכל והמראה ואע"פ ששניהם תכללם מציאה אחת לפי דעתנו שאנו סוברים שהמציאות מקרה קרה לנמצא. פ"א בדעתנו ר"ל לפי דעת המשותף לא לפי האמת:

כשיהיו שני הדברים תחת וכו'. ר"ל כשיהיו שני ענינים תחת שני סוגים חלוקים עליונים אז אין יחס ביניהם בשום פנים:

ואף על פי שיעלו לסוג אחד. ר"ל וכן אע"פ ששני הדברים האלה לא יהיו תחת שני סוגים אלא תחת סוג אחד עדיין אין ביניהן שום יחס כלל בשום פנים:

והמשל בו כו' שאין יחס. עכשו יבאר כשהיו תחת שני הסוגים חלוקים עליונים:

ואין יחס גם כן וכו'. בא לבאר שני דברים שהם תחת סוג אחד כמו הענוה והמרירות:

ואלו היה ביניהם יחס, ר"ל בין ברואיו ובינו יתברך:

אלא שהוא בכלל קצת מקרה. ר"ל שאלו היה איזה יחס בינו יתעלה ובין ברואיו יתחייב שישיגהו יתברך מקרה היחס אף על פי שאינו מקרה נשוא עליו יתברך אלא שמקרה היחס הוא בכלל אותם הדברים שהם קצת מקרה כי המקרה עמנו מקרה נוסף חוץ לנפש וממנו מקרה שכלי וזהו המקרה היחסי יהיה נכלל באותו מקרה השכלי ואם כן כבר יחוייב לו יתברך מקרה יחסי אם יהיה יחס בינו ית' ובין זולתו:

אשר צריך שיקלו. ר"ל שכיוצא בזה היחס יאמר לו יתברך בהעברה ובהקל:

והחלק החמישי. יש להקשות בזה החלק החמישי איך הכשיר הרב לתארו בו יתעלה כי הוא מאמר שיפעל והוא מקרה. ונוכל לתרץ כי מאמר שיפעל הוא מקרה בבחינה שיהיה כח פועל והוא יתברך אין לו כח פעל אלא עצם פועל לכל הנמצאות וזהו מאמר הרב:

אחר אשר תדע וכו'. כפי מה שנחשבהו שלמות רוצה לומר ולא לפי האמת: