קרוב לאשר הביא וכו'. ר"ל מפני זה אומר קרוב כי מאמיני ההגשמה האמינו בפשטי הכתובים המורים גשמות באמרו עיני ה' ויד ה'. אבל מאמיני התוארים לא האמינו עיני ה' ויד ה' אבל האמינו התארים באמרו חכם ורוצה ויכול וגם שכלם הביאם לזה לפיכך אמר הרב קרוב:

שלא יבארהו בו דומה וכו'. ר"ל מפני זה האמינו בו יתעלה תארים אכותיים מצד שראו כל גשם בעל נפש חיה יש לו תארים אכותיים ולכן חייבו לו יתעלה תארים איכותיים ואע"פ שלא יבארו זה בפירוש:

ועל הכל נאמר דברה תורה בלשון בני אדם, ר"ל אנחנו מאמיני הדת האמתי נאמר כי מה שתארו לו יתברך תארים רבים ועינים וידים הוא מצד שדברה תורה בלשון בני אדם לא לפי האמת:

ורבים תארי פעולותיו. ר"ל ורובי התארים שעשו הנביאים הם תארי פעולותיו:

ולא בהתחלף וכו'. עכשו יפרש מה שיעד לפרש בסוף פרק שעבר:

במה שיעשה בטבע. ר"ל שאין לו ידיעה בפעולה:

כל שכן בחק הפועל ברצון. ר"ל כמו האדם שיודע מה שיפעל, והוא יבאר זה למטה:

כאשר השגנו ממנו יחסים וכו. ר"ל כאשר השגנו ממנו יתעלה יחסים מתחלפים והם החכמה והרצון והיכולת, ומפני מה אני אומר מתחלפים כי ענין היכולת באדם בלתי ענין הרצון מכל מקום איך נתחייב מזה שיהיו ענינים מתחלפים עצמיים לו יתעלה וכו':

כי זהו ענין התארים. ר"ל כי זהו דעת בעלי התארים:

כמאמר קצתם יכול לעצמו וכו'. ר"ל שאלו האנשים אינם רוצים לומר בפירוש מנין התארים אבל יאמרו זה חי לעצמו וכו', כי כונתם שהם מתחלפים באמרם לעצמו, וירצו בו שבו יתעלה תאר עצמי הוא מאמתתו ומהותו נוסף על עצמותו בו ידע מה שידע, כי כשאמרו חכם לעצמו אינם רוצים בו מדע עצמו אלא מדע זולתו לעצמו וכו':

ואני אמשול לך משל. עכשו יבאר מה שאמר למעלה כל שכן בחק הפועל ברצון:

ושלא בהיותם בלתי מתירים וכו'. ר"ל אע"פ שבעלי התארים לא יתירו לעצמם לומר שהוא יתברך מורכב מענינים מתחלפים מכל מקום ענין האמנתם בתארים כך הוא אחר שהם מאמינים תוארים עצמיים מתחלפים וא"כ אע"פ ששוללים מלת ההרכבה עדיין לא יבטל ענינה מן העצם וכו':

אלא שהנה מקום הספק וכו'. ר"ל אע"פ שביארתי אלו המשלים לבטל דעת מאמיני התארים מכל מקום עדין לא בטלנוה לגמרי:

והוא שאלו אשר האמינו. ר"ל הספק הוא שכת אחת אומרת אמת הוא כי העצם האחד יפעל פעולות רבות מתחלפות:

אמנם התארים העצמיים לו יתעלה. והם חי חכם יכול:

אינם מפעולותיו. ר"ל שאינם ענינים נבראים כלל כי אילו היו ענינים נבראים והם עצמיים לו יתברך יבוא לומר אל שהבורא יתברך יברא עצמו וזה שקר, וזהו שאמר הרב שאי אפשר שיחשב וכו'. לפיכך הוצרכו לומר שהתארים העצמיים לו יתברך אינם פעולותיו:

והם בתארים ההם. ר"ל מאמיני התארים עצמם חולקים במספר תאריו יתעלה:

ואשר תדעהו כי ענין וכו', ר"ל עכשיו בא הרב לבטל דעת זה הכת וכי הם בעצמם אמרו ענינים סותרים זה לזה, והוא שידוע הוא כי אמרנו לו יתברך חכם וחי הוא ענין אחד אם נרצה באמרנו חכם שהוא משיג עצמו כי אין ענין לחי אלא שהוא משיג עצמו וא"כ שני אלו התוארים הם ענין אחד, אם לא נרצה באמרנו חכם אלא שהוא משיג עצמו וזה א"א כי כבר אמרו זה הכת שהתארים הם ענינים מתחלפים ואילו היה חכם משיג עצמו היה ענין אחד עם החי ולא היו מתחלפים, ואם יקחו חכם בבחינת היותו יודע זולתו ואז יהיה החי ענין אחד והחכם ענין אחר, זה ג"כ הפך דעתם כי כבר אמרו שהתוארים ההם אינם מפעולותיו ואם נבחין בחכם מצד היותו משיג זולתו א"כ הוא תאר עצמי ויהיה התאר ההוא מפעולותיו ויביא אל שנאמר שהבורא יתברך יברא עצמו וזה שקר:

וכן בלא ספק היכולת והרצון. עכשו יעשה הרב סתירה דומה לזו מהשני תארים הנשארים והם יכול ורוצה, כי ידוע לכל שהוא יתברך אינו יכול ע"ע ולא רוצה לעצמו אבל הכונה שיכול שיברא מה שברא ורוצה להמציא הנמצא כפי מה שהמציא, וא"כ מחוייב הוא שיהיו לו אלו התוארים קארי פעולות ואם יהיו עצמיים בו יתברך ויביא שנאמר שהבורא יברא עצמו וזה שקר:

בין שיהיו כפי הפעולות. ר"ל כמו רחום וחנון ושלש עשרה מדות:

או כפי היחסים המתחלפים. ר"ל כמו חכם בורא רוצה וזולתו:

וכפי מה שביארנו מאמתת היחס. ר"ל וכן יש תאר אחר אשר עשהו הנביאים והוא כפי היחס שיחסו לו ית' ולזולתו ענין אחד:

ושהוא כפי מחשבת. ר"ל שהתארים היחסיים הם כפי ההקל וההעברה ולפי מחשבת בני אדם היחס ההוא אמתי לא לפי האמת כי יגזור מקרה שכלי כמו שבארנו:

או שיאמן בקצתם. ר"ל לחקות להמון שהוא שלם בכל מיני השלמות: