אמנם תארו בחיובים, ר"ל כשנרצה לתארו בעצמותו:

יש בו מן השתוף והחסרון. לא בתארי פעולותיו כי בזה אין בו קצור והעברה:

מה שכבר ביארנוהו. בפרק נ"ד ונ"ה ונ"ו ונ"ז הקודמים:

אשר ייחד המתואר, ר"ל שיבדילהו התאר ההוא למתואר מזולתו:

אלא הסרת מה ששללו, ר"ל שתארי השלילות אינם מיחדים שום דבר אלא שישלול מן המתואר מה שהיינו חושבים שהענין ההוא בלתי משולל מן המתואר:

אם חלק מעצמו, כאלו תאמר החי או המדבר, וזהו המשל השני מפרק כ"ב:

או מקרה ממקריו, והם חלקים האחרים מהתארים הנזכרים בפרק ההוא זולתי תאר הפעולות כי הוא אינו חיוב לעצם המתואר:

אלא אם היה זה במקרה, ר"ל אם תארי השלילה יודיעו דבר מעצם המתואר הוא במקרה לא בעצם, הגע עצמך כאשר שלל ואמר שבבית ההוא אינו גוף צמח ולא מקוריי כבר ידע במקרה שיש שם בעלי חיים לא בעצם, כי כבר יהיה אפשר שיש שם דבר לא צמח ולא מקוריי ולא יהיה חי, לכן זאת הידיעה אינה בעצם כ"א במקרה:

ולא נשיג וכו', ר"ל שהוא נמצא מחוייב המציאה לא שנדע מהותו:

א"כ מן השקר שיהיה לו תאר חיוב, רצה לומר כשאנחנו נאמר לו יתעלה נמצא, מן השקר הוא שיהיה תואר חיובי לפי שמציאותו ומהותו דבר אחד, אם כן כשנאמר לו יתעלה נמצא אינו תאר חיובי כי הוא יתעלה אינו מורכב ממציאות ומהות אבל מציאותו הוא מהותו אבל כונתנו כשאנו אומרים נמצא שיש מחוייב המציאות נמצא בעולם:

כל שכן שיהיו לו מקרים וכו', ר"ל כל שכן א"א שיהיה לו יתעלה מקרים:

ואשר כלל ידיעתם השכל, ר"ל כי זולת העצמים אשר כלל ידיעתם השכל והם צורות הדברים וידיעת הסוגים והמינים, זולת כל אלו העצמים התבאר שיש נמצא אחד וכו':

כהשפע החום מן האש, ר"ל שזהו בטבע ובלתי יודע בפעול, והבדל בין השפע האור מן השמש והשפע החום מן האש כי השפע החום מן האש הוא משפיע ופוסק כי החום המושפע הוא כלה נעדר ומתחדש אחר וכן זה אחר זה אבל האורה המתחדשת מן השמש היא אורה נחה קיימת, גם הבדל אחר כי האש אינו יודע בחום שפועל שאין לו ידיעה בפעולה והשמש יודע בפועלו אבל אין סבת ידיעתו פעלו סבת היותו פועל כמו בשם יתעלה שסבת ידיעתו הדבר סבת מציאות הדבר:

אבל השפע שימשיך להם, ר"ל וזהו בהתחייב המושכל מן השכל:

אלא בהיות כל מה וכו', שאלו הנמצאות אינן נעזבות אלא הם הולכות בסדר ובהויה שלמה בחוק הפעל ברצון ובכונה לו שהוא יתעלה יהיה לו כונה ורצון:

כי כל תאר שנתארהו בו, ר"ל התארים המותרים לעשות לו יתעלה אם תאר הפעולות כמו רחום וחנון וכו':

או יהיה ענינו שלילת העדרו, ר"ל אם נתאר לו איזה תאר חיובי כמו אחד וקדמון וחכם וכו', אין הכוונה בתאר ההוא החיוב אלא שלילת העדרו, המשל כשנתארהו לו יתברך אחד אין הכונה חיוב האחדות כי האחדות היא מקרה אלא הכונה בו שלילת הרבוי, וכשנתארהו בקדמון הכונה שאין למציאותו סבה וכן התארים האחרים כאשר ביאר הרב:

בפנים אשר כבר ידעת, ר"ל והיא השלילה הכוללת תצדק על הנעדר:

שעור חלקים, ר"ל מספר הגלגלים:

ואין זה ג"כ יחס אמתי ולא דמיון אמתי. ר"ל כי רב החובל נשוא בספינה והאל יתברך אינו נשוא בעולם:

ישתבח מי אשר וכו', ישתבח מי אשר כשישקיפו שכלי בני אדם עצמו יתעלה תשוב השגתם קצור כי לא ידע האל כי אם האל, ושישקיפו השכלים חיוב הנמצאות מצד רצונו יתברך זאת ההשקפה היא ידיעת סכלות כי כל הנמצאות מחוייבות ממנו חיוב גמור עצמי לא זולת זה:

וכשישתדלו הלשונות להגדילו יתעלה בתארים חיובים ישוב כל הפלגת דברים ליאות כי לא יוכשרו לו יתעלה אלו התוארים על דרך האמת רק בדרך העברה, וקצור הוא כפל לשון מלאות, ויש מפרשים שאפילו מי שירצה להגדילו בתארים לא יכול להוציאם במבטא להפלגת עלויו יתעלה על כל הנמצאות, וזה רומז לענין התפלות והתחנות המלאות מהתארים שהם ליאות וקצור ויהיה יותר טוב השתיקה, וזהו הנמשך אחר זה הפרק הבא שירחיק מלתארו יתעלה בתארים ויביא משל מהזהובים וכו':