דע כי הענין כן ושהיתרון וכו', ר"ל דע שהענין כן ושא"א להשגת אמתתו יתעלה ואעפ"כ יש יתרון בין המשיגים. פירוש אחר דע שהענין כן שאשר השיגו מרע"ה ושלמה הוא אשר ישיג האחד מדורשי החכמה אמנם יש יתרון בין המשיגים אשר למטה מהם יתרון עצום:

להשגת אמתתו, ר"ל להשגת אמתת המתואר:

ולזה יטריח האדם שנים וכו', ר"ל מצד שכל אשר תוסיף בשלילה ממנו יתעלה תקרב אליו ולזה יטרח אדם שנים רבות וכו':

כמו שאביא המופת שהוא וכו', עכשיו עשה משל מאלו השלשה חלוקות שעשה, ורוצה לומר המשל בזה שאיש אחד ביאר שהוא יתעלה אינו גשם כמו שאביא עליו המופת בזה הספר ואחר יספק כו':

כ"ש אם נאמין זה מחוייב וכו', ר"ל שאם אנחנו נאמין בו יתעלה שיהיה דבר מה מחויב בו יתעלה ואיש אחד באר במופת שהענין ההוא שאנו מאמינים בו יתעלה א"א שיהיה אין ספק שזה האיש אשר באר במופת המנע הדבר שאנו מחייבים בו יתעלה שהוא יותר שלם ממנו:

תהיה מדמה, ר"ל אם תחייב לו יתעלה דבר מוסף על עצמו תהיה מה שתחייבהו לו יתעלה מפעלי הדמיון כי לפי השכל אין בו יתעלה שום דבר מוסף כמו שבארנו למעלה:

על צד שהוא ענין מוסף ע"ע, וזהו כדעת מאמיני התארים שמאמינים תארים מוספים על עצמו יתעלה:

או שהענין ההוא שלימות בחקו כו', ר"ל שתחייב לו יתעלה תארים ותחשוב שהתארים ההם הם שלמות בחקו בעבור שתמצא שהתארים ההם הם שלמות בחקנו, וזאת הכת אינה גוזרת תארים עצמיים בו יתעלה, אבל הנביאים הוצרכו לחקות להמון שהוא יתעלה שלם בתכלית השלמות לפי שהמון היו גוזרים לו יתעלה הענינים אשר היו שלמות בחקנו:

שהשלמיות כולם כו', ר"ל שהשלמיות כלם הם קנינים ואין כל קניני השלמות נמצאים בבעל הקנין בפעל לפי שיש מהם הפכים זה לזה הגע עצמך הרחמנות והאכזריות הם שלמיות והם הפכים וא"א שימצאו בנושא אחד ואם היה הוא מתאר בשלמות ויהיו כל הקנינים נמצאים בו יהיו בו שני הפכים וזה שקר שא"א שיהיו שני הפכים בנושא אחד: פ"א שהשלמיות כלם הם קצת קנינים וכו', ר"ל הראיה שא"א שנתארהו יתעלה בשלמות בחקו בעבור שנמצאהו שלמות בחקנו, שהשלמות כלם הנמצאים במין האדם הם קנינים וכל קנין הוא מחודש בבעל הקנין כי קודם קנותו הקנין היה נעדר ממנו, ואם היינו מתארים השם יתברך בשלמות היה בעל קנין ויהיה השלמות מחודש אליו אחר שהיה נעדר השלמות ההוא וזה שקר כי הוא אינו נעדר משום דבר ולא יעדר ולא היה לו העדר וא"כ מזה הצד א"א לתאר לו יתברך שלמות:

ולא כל קנין ימצא לכל בעל קנין, ר"ל גם מצד אחר א"א לתארו יתעלה בשלמות שאם היה יתעלה שלם מכל הקנינים היו בו שני הפכים לפי שאין כל הקנינים השלמים נמצאים בבעל קנין, הגע עצמך הרחמנות והאכזריות הם מדות שלמות והם הפכים ואינם נמצאים בבעל קנין אחד ואם היו לו יתברך כל השלמיות היו בו שני ענינים הפכיים זה מזה וזה שקר, אם כן א"א לתארו יתעלה בשלמות בחקו בעבור שהוא שלמות בחקנו כי כל שלמות יצטרפו אליו שתי חסרונות כמו שבארנו, ומ"ש הרב כי השלמיות כלם הם קצת קנינים מפני זה אמר מלת קצת לפי שכל שלמות הוא קנין ולא כל קנין שלמות כי כבר יש קנינים רבים חסרים: פ"א ולא כל קנינים שלמות נמצאים בבעל קנין אחד, כי האדם לא יהיו לו כל קניני השלמיות כי אין לאדם קנין העופפות שהוא שלמות ואם היינו מתארים הש"י השלמות כשלמותנו יהיה בו חסרון השלמות כאשר אנחנו חסרים מקצתם א"כ אין ראוי לתאר לו יתברך שלמות בחקו מצד שהוא שלמות בחקנו כי אין בחקנו שום שלם מכל השלמות, וממה שאמר הרב שהשלמות כלם הם קצת קנינים יחובר ההקש כן, כל שלמות הוא קנין וכל קנין הנה הוא חדוש דבר לא היה בבעל הקנין א"כ כל שלמות הוא חדוש דבר לא היה בבעל הקנין. וממה שאמר הרב לא כל קנין ימצא לכל בעל קנין יתבאר ההקש כך, וכל קניני השלמות יש מהם קנינים הפכיים וכל קנינים הפכיים אי אפשר שימצאו בנושא אחד א"כ כל קניני השלמות א"א שימצאו בנושא אחד, וירצה שהשלמות כלם הם קצת קנינים כי הקנינים מהם פחיתות ומהם שלמיות והקנין הוא בבעל הקנין, הנה התחייב כל דבר על צד שהוא ענין נוסף על עצמו גם כי כל קנין ימצא לכל בעל קנין כי מה שהוא שלמות באחד לא תחוייב שיהיה שלמות באחר ואם הוא בעל קנין, והנה אם הוא נמצא בנו לא יחוייב שימצא באל יתברך ואפילו אם נניח שהוא בעל קנין ואתה תחשוב שענין הוא שלמות בחקו כאשר תמצא שהוא שלמות בנו:

הראשון להיות כל מה וכו', וזהו אמרו או שהענין ההוא שלמות בחקו וכו':

והשנית שהוא אינו וכו', וזהו אמרו או שהענין ההוא נוסף על עצמו, פירש מארישט"רי אברם ז"ל בחוק השלמות יאמר על הקנין הנעדר מבעל הקנין כשיגיעהו ואז יקרא שלמות, כלומר שהוא משלים חסרון מה המחודש לבעל הקנין ענין לא היה לו וזמן מה מוגבל ישוב קנין והוא בהיותו קשה ההסרה א"כ השלמיות בצד מה חסרון לבעל השלמות כי יקדמהו חסרון השלמות ולולא החסרון לא יפול עליו שם השלמות ולא יגיעהו ומזה הצד לא יפול שם השלמות על השם יתברך כי הוא יתברך לא יוחס אליו שום חסרון, ולזה אמר הרב שלא ייוחסו לו אחד ממיני השלמיות המיוחסים אלינו כי בנו יקדימנו חסרון אליהם שהם בכחנו והם בנו קצת קנינים וקצתם בלתי קנינים כי היותם בנו בלתי קנינים מפני שהם בנו בכח וביציאתם לפועל הם קצת קנינים והוא הפועל גם שמהם בהכרח בנו ליציאתם אל הפועל אבל הרוב ממנו ישארו שלמיותינו בכח בלתי נשלמים, אמנם האל יתברך הוא בפועל תמיד נקי מן החסרונות ולא ייוחסו לו אחד ממיני השלמיות המיוחסים אלינו. פירוש אחר בלשון קצר שהשלמיות כלם הם קצת קנינים ולא כל קנין הוא שלם כי הרבה מהעדרים יותר טובים מהקנינים כי יותר טוב לאדם השלם שלא יקנה עשיית העול משאלו היה לו בקנין לעשות עול א"כ לא כל קנין ימצא לכל בעל קנין שלם כי יש קנינים חסרים ואם נמצאים בבעל הקנין השלם היה חסר ולא היה שלם בעל הקנין שהונח שהוא שלם:

אבל עצמו הוא שלמיותיו, ר"ל אבל על דרך האמת עצמו יתברך הוא שלמיותיו ולא דבר אחר:

ולא ישיג מהו אלא הוא, ר"ל שלא ידע החל כי אם האל, פירוש אחר שלא ישיג שום אדם עצמותו אלא שישיג שהוא נמצא לבד:

ושהשגתו הוא הלאות, ר"ל שהשגתו בו יתעלה הוא לבאר במופת שא"א שיהיה יודע מהותו יתעלה במה שאין תועלת לשנות דבריהם:

והמופלג הנאמר, ר"ל הדבור החזק האמתי שנאמר באלה הדברים:

כאשר הצריך הכרח וכו', ר"ל כאשר הוצרך והוכרח מרע"ה לדבר עם בני אדם מציאותו יתעלה כדי שיעלה בידם מעט ציור ושיתאר להם שהבורא יתעלה נמצא שלם בשלמיותיו וכו':

תכליתנו שנעמוד על המאמרים ההם, ר"ל תכלית ענינו הוא שנפסוק על המאמרים ההם ושלא לתארו ית' בתארים ההם בשום צד אלא כאשר נקרא התורה וכו':

ולולא הכרח הראשון, ר"ל שהוכרח מרע"ה לתארו יתעלה בעבור ההמון לא היינו מתארים לו יתעלה: ולולא ההכרח השני, ר"ל והוא שבאו אנשי כנסת הגדולה ותקנו בתפלה לא היינו מתארים לו יתב' בתארים ההם אלא בקראנו בתורה לבד:

ואתה מרבה בתארים, ר"ל זהו מאמר ר' חנינא לההוא גברא:

אלו יתואר בהם, ר"ל ואלו יתואר בהם וכו':

עד שיעוררהו להפעל במחשבתם, ר"ל שלפי מחשבתם יעוררוהו יתעלה שיהיה מתפעל מתפלותם:

שישחק עליו לפי טבעו, ר"ל כשישמע אלו המאמרים המדומים הנפסדים ישחק מהם לפי טבע המפורסם:

ויבכהו עם התבוננות, ר"ל אמנם כשיתבונן לפי שכלו על אלו המאמרים הפחותים יבכה איך נאמרו וכו':

וכל שכן שתעשה כמותם, ר"ל תעשה שיר ומליצות כמותם עליו יתעלה:

ולא תצא ממה שסדרו, ר"ל שלא תצא ממה שסדרו אנשי כנסת הגדולה כי באותם שסדרו די ויותר מדי:

בעבור עליו, ר"ל כשירצה לקרוא נביא אחד בדרך קריאתו יוכל לומר התארים הכתובים בנביא ההוא לא בצד אחר:

וזה הענין ג"כ לא יפורסם, ר"ל מה שאמרו שהתארים שאמרו הנביאים אינם אלא תארי הפעולות או שלילות ההעדרים אין ראוי שיפורסם להמון:

מאלו השלמיות אשר ייוחסו לו. ר"ל שאלו תאמר המשל ומקלסין אותו במאה דינרי זהב היה מורה ששלמיותיו יתעלה הם יותר מאותם שאנחנו מייחסים לו. אמנם הם ממין אחר לפיכך אמר המשל ומקלסים אותו בשל כסף וכו' כמו שביאר בפרק כ"ו שאי אפשר שיהיה דמיון ביניהם, וזה הפרק רומז לענין התפלה ושאין ראוי להרבות בתאריו יתברך וראוי למעט אותם כפי היכולת: