ותוסיף בהם הרחקה, ר"ל בשלילות תדע ההבדל הגדול אשר בין תארי השלילה והחיוב והחסרונות והסכנות מתארי החיוב, פ"א ותוסיף במשלים שאמשיל לך ההרחקה המתחייבת מהאמנת תארי החיוב:

שאינה צמח מחובר לארץ, ר"ל מפני זה אמר זה התנאי שאינו מחובר לארץ כי באמת הוא מצמח נעקר ממקום גדולו:

והשמר מאד שתוסיף וכו', ר"ל כשאני אומר שכשתשלול ממנו יתברך דבר שתתקרב אליו, זהו אם תדע במופת חייוב מה ששללת ממנו, לא שתשלול ממנו יתברך בדבור לבד כי זה אינו כלום:

והבן זה ודעהו והיה בו שמח, ר"ל שתבין מה שאמרתי שלא תהיה הקריבה בו יתעלה אלא בשוללות לא בתוארי החיוב:

ודעהו, ר"ל שאתה תתעסק בחכמות כדי שתשלול ממנו יתעלה השלילות במופת' ותהיה שמח מזה שאמרתי לך שבידיעת החכמה תהיה קרוב אליו יתברך במה שאפשר:

שכל מה שנחשבהו שלמות, ר"ל כבר בארנו שכל מה שנחשבהו שלמות בחקנו אינו נמצא השלמות ההוא בחקו יתעלה, כי השלמות ההוא ביוחס אליו יתעלה הוא חסרון, ואפילו אם נאמר שהיה השלמות ההוא בחקו יתעלה כמו שיחשבו בעלי התארים עדין תהיה מחוייב שתשלול ממנו יתעלה הענין שחשבתו בו שלמות:

שאינו ממין השלמות, ר"ל כי ידוע הוא לפי האמת שאין השלמות אשר נחשבהו בו יתעלה ממין שלימותנו:

תצא לענין השלילה, אע"פ שתחייב לו יתעלה אי זה שלמות עדין תצטרך לומר שאין שלימותו כשלמותנו ויצטרך שיבא לענין השלילות:

כבר באת בשוללות בהכרח וכו', ר"ל כבר הוצרכת לבוא אל השוללות בהכרח, כי אתה תצטרך שתאמר שאין ידיעתו כידיעתנו ושלא תשתנה ברבוי הידועים, וא"כ מה שרצית לחייב לו יתעלה והוא מה שאמרת שהוא יודע במדע לא תוכל לעמוד על התואר ההוא אבל תאמר שאין מדעו כמדענו וזהו ענין השלילות ואם כן לא הרוחת מאומה בחייב לו תאר עצמי, אבל יגיעך נזק והפסד שאחר אשר תארת לו ית' יודע יהיה תאר חיובי והתאר ההוא נשוא על המתואר ויגיע אל שיהיה הוא יתברך נושא התארים:

ויהיה תכלית השגתנו בזאת וכו', ר"ל התכלית שיהיה לך כשתחייב לו יתברך אי זה תאר עצמי שתאמר שהוא יתעלה נושא אינו כשאר הנושא ויש בו נשוא אינו כשאר הנשואים ויהיה הענין בשמות משותפים לא דבר אחר:

כי כל נושא וכו', ר"ל מפני מה יש סכנה במחייבות לפי שכל נושא הוא בעל נשואים בהכרח והנושא והנשוא הם שנים בגדר ואע"פ שבמציאות הוא אחד, ואם נאמר בו יתעלה נושא ונשוא כאשר חשבו יביא אל שיהיה הוא יתברך מורכב וזה שקר:

הוא המשיג קצתו ויסכל קצתו, ר"ל סכלות העדרי:

הוא אשר יצייר אמתת עצם אחד, ר"ל שאמתת המשתתף הוא שיאמר שם אחד עצמי בדבר אחד והשם ההוא יאמר לעצם אחר, הגע עצמך שם החי הנאמר באדם וישותף בו הסום והחמור, וא"כ לפי דעת הרב שם משותף לא יאמר אלא שיהיה הענין המשותף בשניהם ענין עצמי לא ענין מקרי, וזה קשה לי כי כבר יאמר כי האדם והשלג משותפים בלבנות, ואפילו יאמר שהם אחדים בלבנות וכמו שהתבאר במה שאחר הטבע בענין אחד ורב:

אשר ישיג הדבר בחלוף מה שהוא, ר"ל שגדר מי שישיג הדבר בחלוף מה שהוא הוא שישיג קצתו באמת וקצתו סכלית קניני:

וזה עיון דק, ר"ל לבאר שמאמיני התארים אינם אחד מאלו החלוקות אלא מציאותו יתעלה באמונתם זהו עיון דק:

אמנם אשר יחייב, ר"ל כמו מאמר ממיני התארים:

ובקש לדעת צורתו, ר"ל שהוא לא בקש ידיעת מהות הפיל ויהיה נכלל במהות חי עם צורה הפיליית כי אלו בקש מהות הפיל במוחלט והיה יודע שהוא חי הנה כבר השיג קצתו לפי האמת והשיג קצתו בחלוף מה שהוא לפי המשל שיעשה הרב, ואלו היה כן היה זה נכנס בחלוקה שלישית שעשה והוא השיגו על חלוף מה שהוא, אבל זה האיש שהיה רוצה לידע הפיל היה שרצה לידע צורתו לבד כי כבר היה מושג אצלו בידיעה כבר קדמה היותו חי א"כ אין זה מקצר בהשגה אלא שהוא רחוק ממציאותו יתעלה וכו':

וכן הענין הנה וכו', ר"ל שם אחד ושם מורכב, שם אחד כמו עזניה נפלאה, ושם מורכב סוס ואדם, זהו דומה עם כת מאמיני התארים העצמיים: