אין השתתפות בה, ר"ל שאין שום ענין שתהיה ההוראה נאמרת עליו אלא על עצמו יתברך לבד והוא שם המפורש, ויש במלת מפורש שני ענינים, האחד שזאת ההוראה הנאמרת עליו יתעלה היא נפרשת ונבדלת מכל הנמצאות, והשני שהוא מורה על עצמו יתעלה בביאור, ויהיה מלת מפורש מבואר, ופירש לפי זאת הבחינה, ושתי אלו הבחינות כבר רמזם הרב במאמרו יורה על עצמו והיא הבחינה השנית, ובאמרו אין השתתפות בה שיורה על הבחינה הראשונה:

שבזה הדור וכללות לאחרים, ר"ל שמלת אדני מורה על שני ענינים, האחד הדור והוא מלת אדון שמורה על דור בלי ספק, והשני שעושה כללות ואמר אדנָי שהוא לשון רבים כמו אדונים קשים שעושה כללות באדנותו ומורה שהוא מושל על אדוניות רבות, ושני אלו ההוראות נכללות במלת אדני:

וכבר נאמר למלאך אדני, ר"ל והוא השכל הפועל ושני המלאכים האחרים הם כח הדברי והכח הדמיוני כי אלו שלשה מלאכים מחוייבים שיהיו בכל נביא:

מבוארי הכללות והגזרה, ר"ל ששאר השמות כוללים עצמו יתברך ושאר הנמצאות, שכבר יאמר לו יתעלה אלהים וצדיק ויאמר לזולתו אלו השמות והם נגזרים מהמשל ראשון, כי צדיק נגזר מצדקה ורחום מרחמנות וכן זולתם:

ענין חיוב המציאות, ר"ל שאפשר ששם המפורש יורה על מחוייב המציאות שהוא מורה על עצמו יתברך לבד לא זולתו כמו שנאמר שהוא הווה והיה ויהיה ומהוה:

כי הוא מורה על ענין וכו', ר"ל שכל שם נגזר כמו רחמן וצדיק וזולתו מורה על שני הענינים, האחד הרחמנות והוא התאר, והשני נושא התאר והוא המתואר אף על פי שלא ביאר נושא התאר אשר התחבר בו התאר מה הוא ואם היינו אומרים שמות נגזרים בו יתעלה היה מורה שיהיה הוא יתעלה נושא התאר ויהיה מורכב וזה שקר:

ולזה היה כועס, ר"ל מצד שכל שם נגזר מורה על עצם בעל תארים מפני זה היה כועם ר' חנינא:

אמנם כשתבחן עצמו נקי, ר"ל וזהו הנרצה באמרו קודם שנברא העולם, והבן זה:

זאת השאלה, ר"ל מה הביא האנשים להאמין ענין השמות והקמיעין: