איך היתה לענין ההוא, ר"ל איך היתה השאלה לענין ההוא וכו':

אלא יחידים, רצה לומר זולתי יחידים:

האמנת הרוחניות, ר"ל ירידת הרוחניות מאי זה מזל וכוכב על אי זה איש ממין האנושי:

והורדת הכחות, ר"ל ירידת הרוחניות לטלסמאות ולזולתם:

שאתה לא תמצא, ר"ל שלא היו בנביאים ההם ראויים ושלמים כ"כ בצד שיהיו נביאים שלוחים להיישיר ההמון:

בשלמותם. ר"ל שלמות הנפש והוא שלמות העיון:

והישירם במה שעשו, ר"ל הצלחת כל קניניהם: למה שיגיע אליו, כנוי אליו שב למלת מה, ור"ל הדבר אשר יגיע אליו מענין זרעם והם העתידות: ולמדהו, אל משה:

והוא המציאות. שמלת היה ר"ל מציאות:

והסוד כלו הוא בשנותו. הסוד מזה הפסוק אשר כפל מלת אהיה המורה על מציאות כמו שביאר הרב, והיתה זאת הכפילה על דרך התאר, כלומר שמלת אהיה ראשון ר"ל נמצא מחוייב ואח"כ אמר אשר אהיה שמלת אשר קושרת האהיה השני עם הראשון על דרך שיהיה האהיה הראשון המתואר והאהיה השני התאר וכפלו באותה המלה בעצמה ולא שנה במלה ולא בנקוד להורות כי בו יתעלה אין שום תאר נוסף עליו אשר הוא יתעלה ותאריו אחד, לכן אמר הפסוק אהיה אשר אהיה כאלו אמר הנמצא אשר הוא נמצא מחוייב המציאות, וזהו אמרו ואמרו לי מה שמו ר"ל מה עצמו ואמתתו, ר"ל מציאותו המחוייבת, ואמר לו יתעלה שיאמר להם אהיה אשר אהיה ר"ל שיבאר להם במופת מציאות מחוייבת המצאתו ואז ידעו שיש אלוה בעולם:

שהם יבינו מה שהודעתיו לך, ר"ל שיבינו המופת האמתי בחיוב מחויב המציאות:

ואז נתן לו כו', ר"ל הפכת המטה לנחש:

ואמנם מה שמו, ר"ל אחר אשר בארתי לך ששמו ר"ל עצמותו א"כ מפני מה לא אמר הפסוק ואמרו לי מה עצמותו, ואמר הרב שזה שאמר כך הוא לגדל ולהדר בספור וכו':

ואם אשאל, ר"ל אם אהיה נשאל:

אמנם הרחיק, ר"ל הרחיק משה שיאמר לו יתברך שיהיה שום נמצא בעולם חי מדבר שיסכל מציאותו יתעלה לכן אמר שמו, כאלו יורה שמציאותו יתעלה לא יסכלה שום אדם אבל שמו יתברך אפשר שיהיה נסכל:

לא לנקרא בשם ההוא. ר"ל לא שיהיה נסכל מציאות השם יתעלה הנקרא בשמו המיוחד לו, ואמנם באמת סכלותם היתה על מציאותו יתברך:

וכן שם יה וכו', ר"ל יה עם חצי שם אהיה הוא נגזר מענין נצחיות:

והבן מה שהגיע וכו', בא הרב לזרז לנו שנהיה זכורים מזה הפירוש הנכבד שעשה מאהיה אשר אהיה וסוד קריאת השם המפורש ומכל כללות הפרק: