באמתת אלו הענינים. ר"ל לבאר עניני מעשה מרכבה וחכמת האלהית ונבאר במופת מציאות יתעלה ואחדותו:

אבדו באורך הזמן. הרב ז"ל נתן ג' סבות למה אבדו החכמות, האחת לפי שבאורך הזמנים נשכח החכמות מפני העדר לומדיהן:

שנית ובשלוט האומות. לא היה האדם השלם רשאי לעיין וללמוד החכמות מצד היותנו טבועים ושקועים בים הגלות:

שלישית בהיות הענינים ההם בלתי מותרים לבני אדם כלם והיה זה לפי מעשנו כפי מה שהשיג הרב מהם:

אלא דברי הספרים לבד. ר"ל דברי הנביאים והתורה לבד:

ושגגה תתחבר לו. ר"ל שתחובר שגגה בספרים מצד טעות סופר:

וכמו שיורה עליו דבר התורה. ר"ל שמפסוקי התורה יבאר שהדבר כלו נמסר לב"ד הגדול:

ולמה שיגיע בזה מן ההפסד. ר"ל התחדשות הספקות והבלבולין וההטעיות הנופלות בספרים:

כ"ש שיחובר. ר"ל כ"ש שנפלה הקפדה לחבר בספר שום דבר מסתרי התורה מצד שיפורסם הענין לכל וישתבשו בהאמונות:

אמנם זה המעט מזער. ר"ל מה שתמצא לקצת הגאונים ואצל הקראים היותו יתעלה בלתי גשם הוא ענין לקחוהו מן המדברים הישמעאלים:

בדברים רבים לצד דעתנו. ר"ל שחכמי האנדולוסיים הלכו באותו דרך שהלכנו בזה המאמר בענינים רבים:

בענינים המעטים הנמצאים לאחרים. ר"ל שאותם שהלכו בדרכנו בזה המאמר הם חכמי האנדלוסיים האחרונים לפי מה שנמצא מעט מספריהם, שיש בחכמות ענינים שהם הפך סברתם, הלא תראה מה שקרה לאבוחמ"ד בחברו ספר הכונות ואפילו במעט לא היו יכולין לדבר מה שבספרים שאפילו התלמוד המקובל כו':

היוונים והארמיים. ר"ל והם היו התחלות דעות המדברים:

על דעית הפילוסופים. כאריסט"ו וחביריו:

חכמת הדברים. ר"ל שהחכמה אינה כן חוץ לנפש אלא בדבור לבד.

והגיעו אל בקשה עצומה. ר"ל שחשבו שהשיגו ענין גדול אמתי כשהשיגו התשובות שנעשו על ספרי הפילוסופים:

כחלק והריקות. ר"ל שהניחו מציאות עצם פרדי והריקות:

וירדו אל דרך אחרת. ר"ל חכמי הישמעאלים ירדו לדרך אחרת מספרי היוונים והארמיים אשר היו התחלת הדעות במדברים:

שאותם היו קרובים לפילוסופים. ר"ל שהארמיים והיוונים אע"פ שהיו חילקים בדעות עדיין לא היו חולקים עמהם בכל הדברים, אבל חכמי הישמעאלים הנמשכים לדעתם חלקו בכל מה שאמרו הפילוסופים האמתיים:

וכעסק קצת כתות בדבור. ר"ל שהישמעאלים העמידו דעות זרות בענין איך יגיע הדבור מאת הש"י לנביאים וזה כי הם סוברים שהאדם ילין בלתי חכם וישכים נביא וזה ענין זר מאד:

או לא יסתירו. ר"ל שהמציאות לא יסתור דעותם לפיכך יצטרכו לקיים הקדמות רחוקות מהאמת:

לא ידעו דבר מזה. ר"ל שאלו האחרונים לא יעיינו בספרים ההם לא ידעו שהסברות ההם נעשו בעבור קיום דתם אבל יחשבו שגוף העיון הביאם לסברות הנפסדות ההם:

ויחשבו שהדבר ההוא אין צריך כו'. ר"ל כ"כ יחשבו אלו האחרונים שגוף העיון הביאם לזה הענין שכאשר ימצאו בספרים הקודמים ראו ראיות גדולות והשתדלות חזקה לאמת הסברא האחת או לבטלה לא יחשבו שעשו זה הענין לקיים פנת תורתם אבל יחשבו שעשו ההקדמות ההם לבטל דעת הפילוסופים ולבלבלם לא לדבר אחר:

במה שיחשבוהו מופת. ר"ל להראות הספק במה שיחשבו הפילוסופים שיש בו מופת:

ואלו האומרים זה המאמר. ר"ל שאלו האנשים האומרים זה הענין לא ידעו שאין הדבר כמו שחשבו:

ואפילו אחר מאה הקדמות. ר"ל שמה שרצו המדברים הראשונים ההם לאמת ולבטל לא עשו רק בעבור מה שימשך מן הפסד דעותם ורצו לאמת ההחדמות ההם בעומק ובדקות בצד שלא יגיע הסתירה בדתם אפילו אחר מאה הקדמות:

והסירו אותם הראשונים מן המדברים. אותם הראשינים אשר רצו לאמת הענין אפילו אחר מאה הקדמות הסיר החולי בזאת התחבולה כשחשבו הבאים אחריהם שכל מה שאמרוהו לא אמרוהו מצד דעותם התוריים אלא מצד שגוף העיון הביאם לאותו הענין:

ושהיא מעמד שכלי. ר"ל ששכל האדם יעמוד ויפסק ויש לו גבול בזה הענין, ר"ל שא"א להביא מופת על קדמותו או על חדושו:

אם שיהיה הענין כן לנו בספק. ר"ל אם יהיה הענין לנו בספק אם העולם מחודש או קדמון יהיה בספק לנו מציאותו יתברך:

ולא תאמר איך תתאמת הנבואה. ר"ל לא תאמר אם העולם קדמון היאך אפשר שתהיה מציאות לנבואה עד שתשמע דברינו בחלק שני ששם נבאר שבין היות העולם קדמון או מחודש דבר מציאות הנבואה אמת בלא ספק:

אשר יסדום וישבום השרשיים. ר"ל מפני זה קורא המדברים שרשיים לפי שהם מאמינים עצמים פרדיים שהם שורש לכל דעותם הכוזבות:

אמנם דרכי זה. ר"ל אמנם הדרך שאני דורך במציאותו יתברך ואחדותו ושלילות הגשמות הוא כך, וזהו שאני אומר וכו':

ולא אצטרך להתגבר. ר"ל שלא אצטרך לחלוק על המוחשות:

הקדמות הפילוסופים הקרובות בזה. ר"ל שהביא הקדמות מהפילוסופים הקרובות לבאר במופת אלו הג' בקשות אבל לא הביא ההקדמות הרחוקות אשר אלו ההקדמות מחוייבות מהם כי יאריך הענין:

וכבר הודעתיך שאין זולת השם יתעלה. זה הודיע בפרק ל"ד:

הבקשות ההם הד'. ר"ל מציאותו יתעלה ואחדותו ושלילות ההגשמה וחדוש העולם