כוונת כל אחד מהם. ר"ל כוונת כל אחד מהמדברים:

וכן ההקש באילן התמר. ר"ל וזהו הקש המשלי, ואמרו עיינו אל ראובן ואל אילן כך וכך והם מחודשים אם כן העולם בכללו מחודש, וזה המופת לפי דעתם עדיין לא יבאר בטול חומר קדמון אבל יבאר שאין העולם כמו שהוא קדמון אבל הגלגלים הם מחודשים:

הנה אתה רואה. אמר הרב שזה הדרך שקר שמה שימצאו לגשם אחד יחייבו בכל הגשמים וזהו הקש המשלי מוטעה, וזה הדרך בלתי נעזר בהקדמה מהקדמותיהם:

הדרך השלישי. ר"ל וזהו המופת הנעשה אפי' לפי הקדמותיהם מחדוש העולם היה אפשר שיקויים חומר קדמון:

וכל המתחייב ממנה. ר"ל ההקדמה השנית והשלישית:

כי כל מחובר למחודשים ולא ימלט וכו'. ר"ל כי כל מה שהוא מחובר לענינים מחודשים והמחובר ההוא נושא למחודשים ההם, אינו נמלט מהמחודשים, ר"ל שלא יעמוד אפי' עתה אחד מבלתי המחודשים, אם כן יתחייב מזה שיהיה הנושא מחודש:

במקרה מן המקרים והיא התנועה הסבובית. ר"ל שאריסט"ו יאמר שהתנועה הסבובית בלתי מחודשת, והוא הדין שלפי דעת אריסט"ו היה יכול לומר שהכמות שהוא מקרה שהוא בלתי מחודש לפי דעתו, אמנם בחר הרב לומר התנועה הסבובית לפי שהיא התחלה וסבה בהיות זה העולם בלתי מחודש לפי דעת הפילוסופים:

אשר בעל דיננו לא ירחיק לנו חדושם. ר"ל שאריסט"ו לא ירחיק לנו מהיות המקרים השפלים מחודשים לפי שהם באים בסבוב על תנועת הגלגל שהיא בלתי מחודשת:

הנה המקרה ההוא. ר"ל תנועת הגלגל:

מצורף אל היות וכו'. ר"ל וזאת הראיה אינה כלל שאפילו מי שיאמין קדמות העולם יאמין ענין ההתאחדות ואמרו שההתייחדות ההוא הוא ענין חיוב:

ולי בו דעת תשמעהו. בפרק י"ט משני:

דרך טובה מאד מכל דרך שקדמה. ר"ל לפי שכל הדרכים זולת זה הם מיוסדים על הקדמות המדברים אשר בטלו טבע חיוב המציאות וכל מה שיבנה עליהם שקר, וזה הדרך אשר מצא אינו מיוסד על הקדמותיהם ולא חולק על טבע:

עם השתוות דין מציאותו והעדרו. ר"ל שזה המציאות שהוא אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה ואני רואה שיש לו מציאות אף על פי שאין מציאותו יותר מהעדרו אם כן יתחייב שימצא מכריע הכריע המציאות על העדר:

על בלתי הענין אשר יפילהו המדבר. ר"ל שהמדבר יפיל שם האפשר במה שהוא אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה והפילוסוף יפיל שם האפשר בכל נמצא זולתי השם יתעלה ר"ל המציאות בכל מה שהוא עלול, ויפיל שם הענין בבחינת ענין עצמו, ואמנם בבחינת סבתו הנה הוא מחוייב אבל בבחינת הענין עצמו לבד יאמר בו שהוא אפשר, ואם כן מה שאמר המדבר שהעולם בכללו אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה יאמר הפילוסוף שהוא שקר כי העולם בכללו יאמר הפילוסוף שהוא מחוייב ממנו יתעלה:

אמנם יהיו לנמצא אחד. ר"ל ואפילו לפי המופת שעשה המדבר לפי סברתו עדין היה אפשר שיאמר שיהיה חומר קדמון כדעת אפלטון כי ההכרעה והתאחדות אמנם יאמר לדבר מה נמצא מקבל אחד משני ההפכים:

משני אלו העוברים. ר"ל משני האפשרים:

אמנם הדבר הנמצא הנחלק וכו'. ר"ל העולם בכללו אשר נחלק עליו אם מציאותו קדומה או מחודשת אחר ההעדר לא יצויירבו הכרעה והתאחדות:

ואין הכונה לסתור מאמריהם. ר"ל מאמרי המדברים, וזה אמר כפי הסבה השביעי:

משער זאת ההעברה. ר"ל שהם משערים ההעברה הידועה בזה הדרך הששי כמו שהם משערים בדרך שלפני זה:

על אי זה דרך ישארו. ר"ל אם יהיה ההשארות כולל או חלקי:

אם היה הבעל דין כו'. ר"ל אם היתה כונת המדברים לשום ספקות בדעות הפילוסופים המאמינים קדמות העולם ואותם הפילוסופים עצמם האמינו השארות הנפשות באיש כאשר הבין מדבריהם המדבר אז יהיה זה ספק עצום נגד הפילוסוף:

ולזה יהיה הכל אחד. ר"ל לא יהיה הדבר הנשאר מכל האישים דבר אחד במספר והם המושכלות הנקנות:

ומי שנחלץ לדבר. ר"ל ומי שנתלבש לדבר כמו נחלץ חושים:

ודע כי כל מה שישתדל לקיים וכו'. ר"ל מי שירצה לבחור הראיות היותר טובות מכל האחרות אשר אמרו המדברים עצמם בענין חדוש העולם א"א לו מבלתי שיעור משתי אלו ההקדמות או מאחת מהם, והם ההקדמה העשירית והקדמה הי"א כי הם היותר טובות מכל השאר:

אם כשיכוון בעל הראיה. ר"ל וזהו הדרך השני הנעשה בזה הפרק:

כי כל איש מהמין וכו'. ר"ל וזאת היא הפנים השניים:

וכבר הכה אבונצ"ר אלפרא"בי, זאת ההכאה הביאה ן' רש"ד בשלישי מספרו, וזה כי הפחות והיותר אמנם יצדק על מי שיש לו התחלה אמנם במה שאין לו התחלה אין לו לא פחות ולא יותר כענין במה שאין לו תכלית. ואל זה רמז הרב באומרו וכאלו הם חמשה ושלשים דברים להם התחלה מסויימת וכו'. ר"ל כשהם מבארים חדוש העולם יתיילד מזה שיהיה לו מחדש וזה מושכל ראשון, וא"כ כבר נתבארו בזה הפרק השתי בקשות והם חדוש העולם ומציאות השם יתעלה לפי דרכיהם: