שזה אשר הורה המציאות. ר"ל אותו המחדש העולם שנתבאר בפרק שלפני זה שהוא פועלו וממציאו הוא אחד:

אשר ירצה זה עתה שיחממם כו'. ר"ל ירצה האלוה האחד שיקררם כי אי אפשר ששני אלוהות יחממו או יקררו, כי מבואר הוא שהפועל האחד במספר יחוייב שיהיה לו פועל אחד במספר והחום או הקור הוא פעל אחד במספר א"כ יתחייב שיהיה לו פועל אחד במספר:

שאילו יאמר האומר וכו'. ר"ל מפני זה יצטרך זה הדרך הראשון לקיים העצם הפרדי כדי שיהיו חומר הגרמים השמימיים וחומר העולם השפל אחד ואז יגיע להם האחדות שאלו האמינו כדעת הפילוסוף שיהיו שני חמרים מתחלפים לא יתבאר היחוד:

המשנים. ר"ל מאמיני השניות:

ואם יאמר אומר שזה חסרון. ר"ל אם ירצה המתרץ לומר אפי' אם נאמין דעת הפילוסוף בענין החומר העליון וחומר השפל שיהיה מתחלף שעדיין יתבאר יחודו יתעלה כי יבא לומר שיהיה בו יתברך החסרון וזה מבואר בתחלת הדעת שלא ייוחס לו יתברך חסרון:

וכאשר שערו בחלשת זה הדרך. ר"ל החולשה בזה הדרך הוא מצד שלא נתחייב אחדות השם יתעלה ולפי דרך הפילוסוף שאמרו שהחמר מתחלף רק לפי דרך המדברים שאמר שהכל מחובר מעצמים ואז אותם בני אדם המאמינים המודים בהקדמותיהם יבואר להם לפי דרך הקדמות המדברים אחדותו יתעלה, וזה הדבר המורה בין הפילוסופים והמדבר והיא אחדותו יתברך ראוי שיבואר בהקדמות מורות בין הפילוסופים והמדבר, וזהו שאמר הרב כאשר שערו בחולשת זה הדרך לפיכך באו אל דרך אחר פילוסופית. וזהו הדרך השני שהוא דרך השתנות לפי הדעת ההוא ר"ל האמנת תארים עצמיים בבורא ית':

רצון לא בנושא וכו'. ר"ל וזהו כמו מקרה הכליון לא בנושא שזכר למעלה:

ולפי אלו ההקדמות וכו'. ר"ל לפי אלו ההקדמות אשר ביארנו והם אמרם שהרצון אינו זולת עצמו יתעלה ושהרצון לא בנושא, אבל אלו ההקדמות באמת הם ציורים רחוקים כאשר תראה אמרו כך:

הרצון האחד אשר לא בנושא וכו'. ר"ל זה הרצון האחד אשר לא בנושא אשר קיימנוה אי אפשר שיהיה לשני אלוהות, שאי אפשר שיובדלו השני אלוהות ברצון ההוא זה מזה, כי אי אפשר שמה שהוא עלה אחת פשוטה בתכלית הפשיטות והוא הרצון שיתן ההבדל בין זה לזה כי הדבר האחד לא יושכל בו הרבוי, ואין לומר שיהיו שתי רצוניות לא בנושא לשני אלוהות, כי במה יוכר ההבדל כי הדבר האחד לא יתרבה אלא מצד החומר, כי אין אלו הרצונות כמו הרצון הנמצא בראובן ובשמעון והם שנים כי הרצון ההוא נמצא בנושא אבל זה הרצון אשר לא בנושא לפי דבריהם במה יוכר האחד מן האחר א"כ יתחייב לפי דבריהם שיהיה האלוה האחד פשוט, כי אילו היו שנים הרצון ההוא אשר לא בנושא לא יוכל להבדל בין זה לזה:

שא"א לדחותם מציאות הפעולה. ר"ל מציאות זה העולם בכללו שהיא פעולה מורה על פעל בהכרח:

ולא יורנו על רוב פועלים. ר"ל הפעולה לא תורה לנו מנין רוב הפועלים כמה הם:

ואין הפרש וכו'. ר"ל אחר שאינו מורה רוב מנין הפועלים אין הפרש וכו':

ובטל א"כ אפשרות הרבוי. ר"ל כי מחוייב הוא שנמצא פועל אחד בהכרח לכל אלו הנמצאות, ולכן אמר שבטל הוא שיהיה אפשרות פועלים רבים כי אין אפשרות בו יתעלה:

וזה מבואר הטעות. ר"ל מה שאמר ומציאותו ית' אין אפשרות בו הוא מבואר הטעות מאד, כי מה שאמר ואפשר היותו רבים אין האפשרות ההוא בעצם האל חלילה אבל האפשרות הוא מצד ספוק ידיעתנו, המשל אם יאמר אומר אפשר שיהיה הגלגל גשם או אפשר שלא יהיה כי אם שכל, אין ספק כי הגלגל הוא במציאות חוץ לנפש או גשם או שכל, אבל מה שאמר אפשר שהוא מצד ידיעתו בעצם הגלגל, כן כשאומר השם יתעלה אפשר שיהיה אחד או רבים זה האפשרות מצד סכלות ידיעתו באל יתב' אם הוא ית' רבים או אחד, אם כן מלת האפשרות אינה נופלת בעצמו יתעלה כללי אלא מצד ידיעה, אם כן מה שאמר ומציאות השם אין אפשרות בו והוא אמת בבחינת עצמו לבד אבל בבחינת ספוק ידיעתנו יש בו אפשרות א"כ המופת אינו כלום, וזה שאמר הרב כי האפשר בידיעה וכו':

ואולי כמו שיחשבו הנוצרים. ר"ל אלו המדברים אין להם מופת כלל ביחודו יתעלה כי הכל ענינים נאמרים לבד, כי כמו שיחשבו הנוצרים שהם שלשה כן אלו המדברים חושבים שהביאו מופת שהוא יתעלה אחד, ואינו כן כי המופת אינו מופת נמנע:

וזה מבואר למי שהרגיל וכו'. ר"ל זה הענין מבואר מאד למי שהרגיל מלאכת ההגיון וידע איך יתחייבו התולדה מן ההקדמות שלהם:

והוא הצורך. רצה לומר שם זה הדרך נקרא צורך:

עד שנניח מציאות שנעשה. ר"ל כל כך נעשה מכוונה שרצה להביא מופת על חדוש העולם שלא ימצא בה מופת, נתחייב מזה שמה שיש בו מופת והוא מציאותו יתעלה ואחדותו ושלילת הגוף אין בו מופת לפי דרכיהן הדבריות: