Efodi on Guide for the Perplexed, Part 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואמר כסא כבוד מרום מראשון וגו'. פירוש הפסוק כך כסא כבוד בהתרוממות גדולה ואותו הכבוד הוא מראשון שהוא השם ית', הוא מקום מקדשנו. ר"ל הכסא ההוא המתואר הוא מקום מקדשנו:
עוצם ממציאם ומניעם. ר"ל שה"י ממציא כל השמים ומניע אותם ר"ל שמניע גלגל ערבות אשר בתנועתו יתנועעו כל הגלגלים:
ומנהיג העולם וכו'. ר"ל שהשם מנהיג העולם השפל באמצעות הגלגלים:
ואמר השמים כסאי. ר"ל זה הפסוק מורה על שתי אלו החלוקות. והם שהש"י מניע הגלגל וממציאו והוא אמרו השמים כסאי, כי הכסא מתנועע מן היושב בו. והשנית שהעולם נשפע ממנו ית' באמצעות הגלגלים והוא אמרו הדום רגלי, ר"ל הארץ ההוא מרוקעה מרגליו שהם הגלגלים:
נשאו האלהים. ר"ל שהשם ית' מניעו והוא גלגל ערבות:
וייחדו באורו וכו'. ר"ל כמו המקדש, וי"מ כי השבועה עשה הש"י, והרחבה בלשון היתה מצד שכל מי שעושה שבועה הוא נשבע במה שהוא למענה ממנו או לפחות בעצמו, ויראה מפשט הכתוב כי השם ית' היה נשבע בכסא שהוא השמים והם למטה ממנו יתב' מצד זה היתה הרחבה, לכן ראוי שנאמר שעשה השבועה הש"י בעצמותו וגדולתו: ואבל מה שהרחיב בו הלשון. ר"ל הרחבת הלשון הוא שתראה מפשט הכתוב שמשה רבינו היה נשבע בשמים שהם כסא האל ית', וזה אי אפשר כי מעניני השבועה וסודותיה היא שתהיה השבועה במה שמציאותו ומהותו דבר אחד פשוט בתכלית הפשיטות ואין שום דבר יהיה מציאותו ומהותו אחד אלא השם ית' א"כ שבועה שנעשית בזולתו ית' אינו כלום. וא"כ איך הוא נשבע מרע"ה בשמים ובארץ וכבר גלו רז"ל ואמרו שאם נשבע בשמים ובארץ לא אמר כלום, לכן אמר הרב שלא נשבע משה רבינו בכסא שהם השמים אלא בעצמותו יתב' ואמתתו וראיה לדבריו מה שאמרו רבותינו ז"ל במסרה שכס יה היא מלה חדא ואינו ר"ל כסא של יה אלא הוא כאלו יאמר שם עצם מהאל ית'. ואל יקשה עליו אמרו כי אשא אל שמים ידי שהיה נראה שהשם ית' היה נשבע בשמים שהם מציאותם בלתי מהותם, זה אינו שבועה כי השבועה היתה אומרו חי אנכי לעולם, או נוכל לומר שאינה שבועה כלל. וכמו שפירש רש"י ז"ל:
אשר אין צריך שיחשב וכו'. ר"ל מה שזכרתי לך תאר עצמותו וגדולתו לא תאמין בעבור זה באמונת בעלי התארים כמו שנאמר לפנינו, כי אין צריך שיחשב העצמה והגדולה שיהיה דבר חוץ מעצמותו יתב' כמו המקרה שהיא חוץ מעצמות הנושא ולא שיהיה התאר נברא מנבראיו לפי השם יתב' בבלתי כסא הוא כשיצייר שיסולק ממנו המקרה כי גדר המקרה שידומה הוייתו והפסדו בלתי הפסד נושאו ונמצא ג"כ עם המקרה והיה שאם השם ית' עלול כי כל מקרה לדבר עלול וגם כן א"א שיהיה עצמותו וגדולתו נברא מנבראיו שאם יהיה נברא מנבראיו יביא שנאמר שהשם ית' יברא את עצמו וזה שקר וכפירת האמת:
וכבר פי' ואמר וכו'. ר"ל וכבר גלה הפסוק ואמר שכסא האל יתברך בלתי נפרד ממנו ית' באמרו ואתה י"י לעולם תשב כסאך לדור ודור, וא"כ הורה שר"ל עצמותו וגדולתו כי אם היה ר"ל השמים, הם אפשרי ההפסד לפי התורה הנתונה לנו באמת ולא היה מחוייב נצחות העולם, ובפ' כ"ו משני פי' הרב זה הפסוק על היות העולם נצחי והוא סותר לזה הפי' שעשה הנה. והתירוץ בזה כי הוא נוהג כפי הסבה השביעית ובכאן היה להסתיר. ואחר אשר דבר בענין כסא דבר ענין ירידה ועליה שהם עניינים גשמיים: