[א] [לבוש] אבל אין נוהגין וכו'. פירוש בין בשני בעלי ברית בין בשני חתנים אין נוהגין להוסיף, וכן כתב להדיא הבית יוסף בבדק הבית שלו:

[ב] קורין אותה וכו'. כתב בהגהות מנהגים הלכות שבת וזה לשונו, מהר"מ מינץ חולק דוקא בשתי פרשיות, אבל בשלושה פרשיות כגון אם בשבת שעבר היה כפולין לא עיין שם, אבל לא נראין דבריו בעיני, עד כאן. ובכנסת הגדולה ועולת תמיד לקמן בסימן רפ"ב הביאו דברי הר"מ להלכה ולא הזכירו דברי הגהות הנזכר לעיל, וכמדומה דאשתמיט להו וכן מסתבר טעמו דאין לדלג שום פרשה, ועוד לפי שמצאתי טעם בגליון מרדכי קטן ריש ברכות זה לשונו, מימות משה רבינו עליו השלום ניתקנה לקרוא בפרשיות להשמיע לרבים, עד כאן. ומשמע דאין חילוק כלל, ומכל שכן כששתים דבוקות בשבת זו שקורין נמי סדרא של שבת העבר, ולפי זה נראה לי הוא הדין כשבטלו שנים או שלושה שבתות יקראו כל הפרשיות שביטלו בפעם אחת דלא כמשמעות מתשובת הר"ם שם בסוף פרק ה', והוא הדין אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט. עוד כתב מהר"מ שם דאם הסדרה שעבר היה סוף הספר אין קורין אותו. כתב עולת תמיד שם בשם תשובת הר"ם ובמקום שיש יותר מבית הכנסת אחת אם קראו בבית הכנסת אחת אף על פי שלא קראו בבתי כנסיות אחרים לא נקרא ביטל התמיד ואין צריך להשלים, עד כאן. ונראה לי מגוף התשובה שם דוקא כשהקהל מבית הכנסת זה היו קוראים רק שהיה בבית הכנסת אחרת, אבל אם קהל זה לא היה קוראין כלל צריך להשלים. כתב משפטי שמואל סימן ג' אם התפללו בבית הכנסת וקראו בספר תורה וקצת מציבור לא היו בבית הכנסת אין להם לחזור ולהוציא ספר תורה ולקרות בה מפני פגמה של ראשונה, עד כאן. ונראה דוקא שהראשונים התפללו בזמן הראוי לתפילה והאחרונים לא באו בזמן התפילה, עולת תמיד סוף סימן קמ"ד. כתב בגליון מגן אברהם דאם בטל ביום שני באונס קריאת התורה יקראו ביום שלישי שלא ילכו שלושה ימים בלא תורה, אבל אם ביטלו ביום חמישי או אפילו ביום שני אלא שביטלו במזיד יש להסתפק, עד כאן. ומפוסקים הנזכרים לעיל לא משמע להשלים אלא בשחרית דשבת שיתבטל הסדרה לגמרי מה שאין כן זה נשלם בשבת שחרית:

[ג] מיהו אם יוכל לקרות וכו'. כתבו אחרונים בשם תשובת רא"ם מי שאינו יודע לקרות כלל וגם לא להכיר האותיות אין ממנין העולים, עד כאן. ואולי דמשום זה נוהגין להוסיף על שבעה כי עכשיו לא נהגו לדקדק אחריו כלל. (מגן אברהם וכדלקמן סימן קמ"א):

[ד] אינו רשאי וכו'. ועיין לעיל סימן ס"ו וכו', דשם נתבאר דנוהגים להפסיק בקריאת שמע ובברכותיה לעלות לתורה אפילו אינו כהן, וביארתי שם דמכל מקום אין לקרות עם החזן, עיין שם עוד מזה. ומכל מקום נראה אם החזן יודע שעוסק בקריאת שמע וברכותיה אין לו לקרותו לכתחילה אלא יקרא אחר, אבל בפסוקי דזמרה כתב מגן אברהם דאפשר דשרי לקרות, עד כאן. ועיין לעיל סימן ס"ו ראיה לזה, ובכל זה אין חילוק בין כהן או אחר, ובחידושי לכתובות דף כ"ה יישבתי בזה קושית מהרש"א וכל הגדולים דלא משני דיש כהן אחר דיש לומר דקרי קריאת שמע, עיין שם באריכות, ועוד הוכחתי שם דאם אין כאן אלא לוי אחד וקורא קריאת שמע, יקרא כהן ראשון עוד במקום לוי ולא ישראל ועיין ס"ק י':

[ה] וקוראין וכו'. והוא הדין אם יש כהן אחר קוראין לו בשמו דהכל יודעין שזה מתפלל ואין פגם לזה:

[ו] אם אין הכהן מתענה וכו'. ואם טעו וקראו למי שאין מתענה כתב הב"ח סימן תקס"ו דיעלה ויברך וכן מצאתי בתשובת אמונת שמואל שם סימן מ"ו, ודלא כמשמע מנחלת צבי בסימן זה, מיהו בבית יוסף שם משמע דאיכא אפילו איסורא אם עולה, וכן פסק הט"ז שם וכן נראה לי, ומהרי"ק גופיה שורש ז' שכתב אף דתענית בה"ב אינו אלא מנהג בעלמא, ואפילו הכי דוחים כבוד הכהנים כדי לקיים מנהג זה וכו' ודו"ק. עוד כתב אמונת שמואל שם דבשחרית קורין אותו לכתחילה דקריאותו הוא מתקנת עזרא ושכן כתב הב"ח בסימן תקס"ו, והוא תמוה דלא נמצא שם מפורש כן ואדרבה מדכתב המנהג שאינו עולה כשקורין ויחל משמע אפילו בשחרית ממנהגא, וכן מגן אברהם שם כתבו בנראה לי, גם נראה לי בתשובת מהרי"ק הנזכר לעיל דמיירי בשחרית שקורין בלאו הכי תענית אבל במנחה אף שתענית ממנהגא לא סלקא דעתיה לכהנים לקרוא כיון שקריאה משום התענית ודו"ק, ואם נפרש אותו על מנחה הוא דוחק גדול, לכן יש לחוש לכתחילה אבל אם קראוהו עולה בשחרית של יום הכניסה. כתב מגן אברהם שם אם יש כהן אחר יכנס לבית הכנסת ויאמר לחזן שלא יקראוהו:

[ז] ברכו וכו'. ואם התחיל ברוך אתה ה' הוי התחלה ולא מהני לסיים למדני חקיך:

[ח] ולא יעלה אחריו לוי וכו'. פירוש אפילו שלישי או רביעי משום פגמו לבוש, פירוש דכיון שדרך לקרות בכל הקרואים ישראלים יאמרו שאין זה לוי אלא ישראל. והב"ח כתב הטעם שהוא הורדת כבוד ללוי:

[ט] אבל ראשון וכו'. והקשה הב"ח למה לא מפרש דדוקא בשלוי גדול מישראל או בשוין אבל כשישראל גדול מלוי ישראל קורא ראשון, עד כאן. וכן פסקו הט"ז ומגן אברהם וכן נראה עיקר, וכן כתבו במהרי"ל ומטה משה שכן נוהגין. אבל מה שהשיג הב"ח על עיקר דין זה על מצא כתב שהביא בית יוסף דלכולי עלמא קורא ראשון דמלשון רש"י בפירוש ראשון שפירש שלא יקרא כלל משמע דאפילו ראשון אין לקרות ללוי כלל דילמא תיעול להעלותו לכהונה ושכן כתב אבודרהם שכן נוהגים וכן הסכים הנחלת צבי, עד כאן. ולעניות דעתי עיקר כדברי רמ"א דמה שפירש רש"י לא יקרא כלל היינו שלא יקרא כלל אחר ישראל אפילו כשישראל גדול ממנו אבל ראשון יקרא לוי, ולא שייך לטעות בהן כמו דלא חיישינן בישראל שקורא ראשון, וזה נראה דעת אבודרהם וכן משמע בתשובת הרשב"א סימן רי"ד. ותדע דאם לא כן תיקשי מנהגא אמנהגא דהא בספר תניא כתב דמנהגא שקורא ראשון וכמו שכתבו מהרי"ל ומטה משה, גם מצאתי להדיא בתשובת מהר"מ מרוטנבורג סימן תקנ"ה, כדברי מצא כתב בבית יוסף עיין שם שמבואר ביותר:

[י] והתחיל לברך וכו'. פירוש ברוך אתה ה' אבל ברכו ה' לא הוי התחלה כדלעיל וכן בבית יוסף ובלבוש ולא כט"ז ואולי יש טעות סופר בדבריו:

[יא] אבל לא כהן אחר וכו'. וכל שכן שלא יקרא ישראל אחריו שאין הכל יודעין שאין לוי בבית הכנסת וכו' לבוש, ולפי זה בתענית כשאין לוי שמתענה היה מותר לקרות ישראל במקום לוי כמו שכתבתי בסעיף ה' שיאמרו שיש לוי ואינו מתענה אלא כיון שכהן זה עומד למעלה יש לחוש לו ביותר לפגם ועוד יש לחלק, ועוד הא לעיל כתב טוב שיצא ולדעת ט"ז שם חיובא שיצא. לכן נראה לי שגם זה יקרא במקום לוי, והלוי יוצא מבית הכנסת כמו כהן דלעיל ועיין ס"ק ד':

[יב] אחר כהן וכו'. כן כתב מהר"י אבוהב בשם הרשב"א, וכתב בית יוסף תמיהני הא גבי לוי אחר לוי כתב בשמו שאף על פי שישראל מפסיק ביניהם אסור אם לא שנאמר דרשב"א לחוד והרשב"א לחוד עד כאן לשונו. ודבריו דחוקים, ועוד תימא הא שני דברים סותרים ראיתי כתובים בתשובת הרשב"א אחד בסימן רי"ד ואחד בסימן תקמ"ג, ועוד תימא איך יסתור מהר"י אבוהב עצמו. גם תמיהני דלעניות דעתי דלא קשה מידי מעיקרא דהא דאוסר היינו כשאין קורא כסדר אחריו כהן ולוי ישראל כדמשמע בלשונו שם להדיא דאז ישתמע משום פגמו של ראשון כהן או לוי שני, מה שאין כן כשקורין כהן ולוי דליכא למיחש גם לפגמו של לוי. עוד יש לומר דהא דמתיר הרשב"א ומהרי"א מיירי בנישואין דלא כל כך פגום כמו שכתב בית יוסף בשם שבלי הלקט ודרכי משה דמינכרא משום חתנות. והקשה הב"ח הא מדכתב הטור כיון שקוראו ישראל אחריו אלמא דמיירי היכא דלא היה שם לוי וקרא הוא פעמיים ואחריו קרא ישראל השתא איכא למיחש לפגמו של אחרון, עד כאן. ומתוך זה השיג על הבית יוסף דבאמת חיישינן לפגמא כשאין ידוע, ומוחזק השני שאינו בן גרושה וחלוצה עיין שם, ולא נהירא מכמה טעמים ואין להאריך. אלא נראה לי לתרץ הקושיא דאם גם כהן אחרון קורא פעמיים במקום לוי, ואם כן ליכא למיחש של פגם דמינכרא מילתא שהוא כהן כיון שהוא קורא פעמיים. והנה כל זה למה שפירש הבית יוסף דברי הטור דוקא שקורין אחריו לוי, אבל מצאתי בפרישה שהשיג עליו מדתלה הטור טעמא בהפסק ישראל משמע אף שאין קוראין אחריו לוי או שקוראו אחרון ואין חשש לפגמו כיון שמזכירין שהוא כהן, עד כאן, וכהאי גוונא כתב הט"ז עיין שם. ונראה לעניות דעתי שגם הבית יוסף עצמו מסקנתו כך כמו שכתב לבסוף, ואפשר דדוקא בזמן הש"ס וכו' אבל האידנא הנשארים בבית הכנסת יודעים שאמר החזן שהוא כהן, ואם כן אף שאין קורא לוי אחר כך מותר, והוא הדין כשקורא לוי אחר ישראל, והשתא ניחא שסתם בשולחן ערוך וכתב דסלק בהפסק ישראל וכן משמע כמו שכתב רמ"א על השולחן ערוך ולכן מותר לעלות גם כן למפטיר וכו' ודו"ק. ולפי זה מה שכתב רמ"א דבמקום צורך ודחק יש לסמוך עליהם הוא הדין בזה שאין קורין אחריו לוי, מיהו מלבוש משמע שאין אנו נוהגין אפילו בשעת הדחק אלא לאחרון, מיהו כהן אחר לוי כתב כנסת הגדולה בשם משפט צדק דלא יקרא:

[יג] וכן נוהגין וכו'. והלבוש כתב דאין נוהגין לקרות שום כהן או לוי אף שקורין יותר משבעה אלא באחרון ואף שאחרון כהן קורין למפטיר כהן שקדיש מפסיק ביניהם, עד כאן. משמע דוקא כשקורין יותר משבעה אבל כשאין קורין רק שבעה אין לקרותו לשביעי וכן ביום טוב. ומעשה בא לידי ביום טוב שטעו וקראו כהן לחמישי והוריתי דאם אפשר להחליף במפטיר יעמוד שם ויפטיר ויקרא האחרון והוא מפטיר כדלעיל סעיף ז', ובאם אי אפשר כיון שעלה שוב לא ירד דלפגם כהן ראשון לא חיישינן כיון שקראו אחריו לוי כמו שכתב בית יוסף, ולפגם דידיה נראה דכיון שהוא אחרון לא הוי פגם כל כך. ועוד הא כתבתי לעיל דיש מקומות נוהגין כן לכתחילה ואף דאנן לא נוהגין הכי מכל מקום כיון שכבר עלה יש לסמוך עליהם:

[יד] משום פגמו וכו'. ומותר לקרות בנו תחתיו דאי איתא שהוא פגום אף בנו פגום, אבל אביו אסור, עד כאן (מגן אברהם). ולכאורה גם בבנו יש לחוש לפגמו שאביו נשא גרושה אחר לידתו כדלעיל סימן קכ"ח סעיף מ' אלא דבגיטין דף נ"ט משמע דלא חיישינן לזה, וכן לעיל סעיף ח' ט', מיהו אפשר כיון דכל הקודם זכה לא פלוג רבנן, דאחר יבוא תיכף קודם שיקראו לבנו כי לא ידע מבנו ויתבייש:

[טו] ש"ץ שהוא כהן וכו'. כתב עולת תמיד וזה לשונו, ומהרש"ל חולק על זה, מיהו בן לאב ואח קטן לגדול שנראה לכל שעושה לכבודו מותר לכתחילה עד כאן לשונו. ולעניות דעתי משמע במטה משה דף ס"ו דרש"ל מיירי בסגן כהן, אבל בשליח ציבור כהן מודה דמותר. ומזה קשיא לי נמי על הנחלת צבי שכתב בפשיטות דמותר בסגן ולא הזכיר מדברי רש"ל, וטעמו דרש"ל סבירא ליה דשאני שליח ציבור שמשועבד לקרות לכל מי שמצווין מה שאין כן הסגן דרשות בידו, ועוד שאפשר לעלות אחר שקראו הכהן, מיהו המנהג כדברי נחלת צבי וכן כתבו שיירי כנסת הגדולה וט"ז. כתב רמ"א ביו"ד סימן ת' אם הכהן אבל ואין כהן אחר בבית הכנסת מותר לקרותו, עד כאן. ובסימן שפ"ד פירש הש"ך דמיירי דוקא בשבת ומשום אבילות דפרהסיא עיין שם, אבל במגן אברהם דטוב לכהן שיצא מבית הכנסת לפני הקריאה אף בשבת, וכן מצאתי בתשובת מהרש"ל סימן ע"א שטוב יותר לומר לו מקודם שיצא מבית הכנסת:

[טז] כדי סיפוקם וכו'. דצריך עיון אם יש שני ישראלים אם קוראים הישראלים קודם לכהן כמו בישראל אחד או לא והכי מסתבר. כתב לבוש אם ישראל אחד והלוי אחד והשאר כולם כהנים יקרא ישראל ראשון ואחר כך לוי ואחר כך כהן אחר כהן וכו', והנחלת צבי חולק דיקראו כהן ולוי וישראל ואחר כך שאר כהנים וכן כתב הט"ז, וכן נראה לי דהא למאן דאמר קריאת כהן דאורייתא לעולם מקדימין לכהן. עוד כתב הלבוש אם יש שני ישראלים ושני כהנים יקרא כהן ואחר כך כהן לוי ישראל והשביעי כהן, אבל אם יש כהנים ולויים ואין ישראל ביניהם או כהנים וישראלים ואין לויים או לויים וישראלים ואין כהן ואין במין אחד שיעור שבעה לא מצאתי וכו', ומגן אברהם כתב שיקרא הכהן פעמיים במקום לוי ואחר כך יעלו הישראלים כולם, ואחר כך הכהנים, וזהו פירוש מה שכתב בשולחן ערוך וכל שאין ישראלים כדי סיפוקן וכו', עד כאן. ואני אומר דלפי זה יכולין לקרות כהן אחר כהן ואחר כך הישראלים כיון שאין ישראל כדי סיפוקן. עוד כתב אם יש בכל מין שבעה יעשו על פי גורל או כולם כהנים וכו', אבל הט"ז כתב שלוי אחד קורא ראשון ואחריו יכולין לקרות כהן אחר כהן בהפסק לוי, ועיין לעיל ס"ק י"א ודברי הלבוש נראה נכון:

[יז] החבושים וכו'. והוא הדין חולה אף שיכול לכוין וכהאי גוונא שאין יכול לבוא לבית הכנסת כן כתב מהר"ם פאדווה סימן פ"ח. וראיתי נוהגין כמה פעמים שאם מת בשבת או יום טוב בבית הנוגע בבית הכנסת והתפללו הכהנים בעשרה בבית והכניסו להם ספר תורה מבית הכנסת, ולכאורה הוא נגד הדין. ונראה לי ללמד זכות דכהנים הווין כמו אדם חשוב, גם אפשר דמרדכי מיירי כשיחידים חבושין או אין להם יכולת לבוא לבית הכנסת אלא שרוצין לאסוף מנין, אבל כשרבים אינם יכולין אפשר דמודה. כתב מגן אברהם דבפרשת זכור מותר להביא, מיהו מה שהולכין מבית הכנסת מנין אנשים לאיזה בית ונושאין ספר תורה עמהם כדי לקרות שם ודאי אינו נכון דהא אפשר להם לענות אמן בבית הכנסת לשמוע הקריאה:

[יח] יומיים קודם וכו'. זה לשון מהר"מ פאדווה שם נראה לי דמרדכי מיירי בענין שמביאין ספר תורה לקרות, אין אצלם שום ארון או תיבה אשר מוציאין ממנה ספר תורה ומחזירין לתוכו רק מביאין אותה ממקום אחר בשעת הקריאה ואחר הקריאה מחזירין ספר תורה למקומו, אמנם במנהג שלנו וכעובדא דידך ליחד תיבה וארון על יום או יומיים ולתת בו הספר תורה ולהוציאו בשעת הקריאה ואחר כך יחזירו לארון מותר כי אין בו פגם לספר תורה, מאחר שמיחד לה ארון ועמוד להוציאה ולהכניסה, עד כאן. משמע קצת שלא בעינן יום או יומיים קודם, אלא כשמיחדין ארון ועמוד להוציא ולהכניסו אף באותו יום מותר, ומה שכתב יום או יומיים אורחא דמילתא נקט, גם מעשה שהיה כך היה:

[יט] אדם חשוב וכו'. דוקא כשהוא חולה או חבוש: