[א] ואיזה מהם שקורא ארבע וכו'. זה לשון הפרישה דוקא שבימיהם שכל אחד קורא לעצמו אבל האידנא ששליח ציבור קורא לא יקרא ארבע אלא או לראשון או לאחרון ולא אמצעי שלא יבייש אחרים מהרש"ל עד כאן לשונו. הבאתי דבריו לאפוקי מאחרונים שלא העתיקו דברי רש"ל כראוי, והב"ח כתב לא ידעתי מנא ליה לרש"ל לחלק בכך, עד כאן. ונראה לי מפירוש רש"י דמגילה דף כ"א שכתב זה לשונו אם לא עשה ראשון ועשה שני או אם לא קראו גם שני וקורא השלישי משובח, עד כאן. משמע דלכתחילה יקרא ראשון, ואם כן האידנא ששליח ציבור קורא אין לו לבייש ראשון והוא הדין אם לא קרא לראשון יקרא לשני ולא לשלישי, דשני יש לו מעלות שבח כמו הראשון, ודע שפירש רש"י שם אם יש להם ריווח בפרשה וקראו לכל אחד ארבע פסוקים כולן משובחים, כתב הפרישה מכאן ראיה כשמחברין שתי פרשיות יחד להקרות לכהן גם שתי פרשיות, ושיבוש הוא ביד אותן שאומרים שמתחילה אין משנין הפרשה ראשונה דלמה יגרע חלק ראשון לכהן למעט עמו בקריאותו, עד כאן. וכתב מהר"מ מינץ סימן פ"ה דמנהגים דחד גברא קרי סוף סדרא ראשונה ותחילת סדרא שניה יחד כשקורין בשתי סדרות כדי שיהא נראה כאילו הוא חד סידרא, עד כאן:

[ב] וקרא וכו' עשרה פסוקים וכו'. כתב עולת תמיד נראה דעשרה לאו דוקא דהוא הדין אם לא קרא רק תשע יצא כדאיתא סעיף ג', עד כאן. ואפשר לחלק כאן שקורא בדילוג גרע ובעינן עשרה (וכן משמע במגן אברהם):

[ג] ואם לאו וכו'. לשון מסכת סופרים סוף פרק י"א יחזור ויקרא עשרה כראוי על שיטתן שאינו מדלג, עד כאן. ואף דאם קרא עשרה אף בדילוג סגי היינו בדיעבד שקרא עשרה פסוקים אבל כל שלא קרא עשרה פסוקים שצריך לחזור ולקרות כסידרן, וכן כתב שיירי כנסת הגדולה, והשתא ניחא הא דסעיף ג' דאם קראו פחות מתשע צריכין לחזור, דכיון דצריך לחזור ולקרות אותן שתי פסוקים שלא נתברכו לאחריו כנזכר לעיל בדילוג לכך קוראים כל עשרה פסוקים, ומגן אברהם נדחק לפרש הא צריכין לחזור על אותו שקרא פחות משלושה ולא ירד לזה ואפשר שזה קא משמע לן הפוסקים ועיין ס"ק ג' [ב'] ודו"ק, מיהו אם השלישי לא קרא אלא שתי פסוקים יקרא הוא ממקום שהתחילו עוד שני פסוקים:

[ד] פסוק אחד חוזר וכו'. משמע שאם לא דילג פסוק שלם שאין צריך לחזור, ודוקא אם כבר גמר מלקרות, אבל אם עדיין הספר תורה לפניו יש לחזור ולקרות הפסוק ההוא, כן כתב עולת תמיד לקמן סוף סימן רפ"ב וצריך עיון לדינא, גם קצת ראיה מקריאת שמע לעיל סימן ס"ד סעיף ב' דדין דילג תיבה אחת כדין דילג פסוק שלם כמו שכתב הלבוש, ואף דבטור ושולחן ערוך שם לא נזכר אלא פסוק אחד על כרחך צריך לומר דהוא הדין תיבה אחת כמו שכתבו תוס' והרא"ש בברכות דף ט"ו. גם נראה לי ללמוד משם באם דילג תיבה שאין צריך לחזור ולקרות מראש הפסוק אלא מאותו התיבה, כמו שכתב הלבוש שם ולחם חמודות דף י"ד, עד כאן, והוא הדין בנמצא טעות בספר תורה ועיין בית יוסף סימן ק"ד, וכן משמע הלשון בסימן קמ"ג סעיף ד' מתחילין ממקום שנמצא הטעות וכו':

[ה] חוזר וקורא וכו'. הוא שני פסוקים עמו וכו' כן כתב בית יוסף בשם הגהות מיימוני. וכתב בתשובת מהר"מ מלובלין סימן פ"ח וזה לשונו, כיון דאין מבואר בהגהות מיימוני דחוזר ומברך יכול להיות דחוזר וקורא בלא ברכה, וכן משמע לישנא עד כאן לשונו, הביאו שיירי כנסת הגדולה ועולת תמיד לפסק הלכה, אלא שכתב שיירי כנסת הגדולה לא ידעתי מאי שנא פרשת פרה סוף סימן זה, עד כאן. ובעולת תמיד נדחק לחלק ובאליהו זוטא תמהתי דאשתמיטתיה לכל הגדולים הנזכרים לעיל מסכת סופרים פרק כ"א הלכה ד' זה לשונו, חוזר ופותח ומברך וקורא הוא ושנים אחרים, עד כאן, הרי מפורש דמברך. ויותר תימא שלא ראו רק בבית יוסף ולא עיינו בהגהות מיימוני גופיה שכתב להדיא פרק י"ב מהלכות תפילה דמברך, והבית יוסף העתיק בקצרה. ונראה לי דסמך באמת על פרשת פרה דסוף סימן זה דמברך, והשתא מה שתמה בשיירי כנסת הגדולה אות א' זה לשונו, תימא על הגהות מיימוני מנא ליה דקורא עם שנים הא במסכת סופרים לא נזכר זה עד כאן לשונו. היינו נמי לא ראה רק פרק א' ממסכת סופרים ולא בפרק כ"א דתנא בהדיא עם שנים אחרים וזה דבר חידוש על מאסף גדול שכמותו, גם מה שהניח בעולת תמיד בצריך עיון למעשה בדילוג שלושה פסוקים ואם מברך עיין שם הוא ודאי בטעות דאפילו בפסוק אחד מברך, ופשוט דאף שקראו שבעה גברי וכל אחד שלושה פסוקים בלא פסוק המדולג חוזר וקורא:

[ו] פרשיות המועדים וכו'. קצת קשה מסכת סופרים שם דנקט דוקא מנחה של יום טוב. ויש לומר דמיירי ביום טוב שחל בשבת, שהרי ביום טוב אין קורין במנחה, ומכל מקום צריך עיון למאי הוצרך למיתניא כיון שהוא בכלל מנחת שבת, שוב ראיתי בשיירי כנסת הגדולה שהאריך בזה עיין שם:

[ז] צריך לחזור ולקרות וכו'. באליהו זוטא כתבתי פירוש אף שכבר בירך לאחריה צריך לחזור ולברך לפניה ולאחריה ולקרות שלושה פסוקים, וכן משמע בפוסקים ולבוש, וטעמא נראה לי דכיון שבירך אחריה הוי היסח הדעת לגמרי וצריך לחזור ולברך לפניה ולקרות שלושה פעמים דהוי כקריאה חדשה, וכן משמע בתשובת מהרי"ל סימן קמ"ז ודלא כט"ז, וכן משמע מדברי שבלי הלקט, ואף לרבינו אפרים שהביא בית יוסף בסימן ק"מ לא דמי היסח הדעת דקורא אחר כך בעצמו לנשתתק דקורא אחר, מכל מקום בזה שבירך באחרונה אפילו בתוך שלושה פסוקים דמיא ליה ואף דהבית יוסף לקמן כתב דבתוך שלושה פסוקים אין היסח הדעת הפסק, מכל מקום כיון שבירך גרע. ונראה לי דחוזר ומתחיל מראש דהא כתב מהרי"ק דאותה ברכה נעשית בטעות ואם כן הוי כאילו לא בירך על פסוקי ראשונים, וכן משמע בשבלי הלקט דף ד' דמדמה לה לדין נשתתק דלקמן ריש סימן ק"מ ודלא כמגן אברהם. גם מה שכתב דשבת ויום טוב נקרא אחר דהא מותר להוסיף לא משמע הכי משבלי הלקט ופוסקים אלא דהוא עצמו יקרא שנית, וכן משמע בט"ז, וטעמא נראה משום פגמה דהוי כאילו לא קרא כלל, ועוד מה נפסיד בזה הא בספר תורה אחר מותר לאדם לקרות שתי פעמים כדלקמן סוף סימן קמ"ד. גם מה שכתב הט"ז דאם לא נזכר עד אחר שקרא לאחר יסתלק הראשון ויקרא השני, לא נהירא לי דהא אפשר השני לעמוד בתיבה עד שישלים הוא כדלעיל סימן קל"ה סעיף ו' וכן הוריתי למעשה, ואפילו כשכבר התחיל השני בברכת התורה, נראה דיתחיל השני ממקום שהתחיל הראשון, והראשון יעמוד בתיבה עד שישלים השני פרשה שלו וברכה אחרונה ויחזור ויקרא משם ולהלן, ואם לא התחיל השני מראש אותו הפסוקים יקרא הראשון אותן שני פסוקים ועוד פסוק אחד ולא אמרינן דהוי כשלא כסידרן כדאיתא סעיף ה'. ונראה מבית יוסף בסימן ק"מ דאם עדיין לא בירך ברכה אחרונה אף שגלל התורה אין חוזר ומברך כדאמרן, ואם לא קרא למפטיר שלושה פסוקים דינו כמו בשאר הקרואים וכן משמע בתשובת מהרי"ל סימן ק"ס:

[ח] צריכים לחזור וכו'. כתב מגן אברהם אם קרא השני פסוק אחד למפרע יצא וראיה מאנשי מעמד שלא קראו אלא שמונה פסוקים ודלא כעולת תמיד עד כאן לשונו. ותימא שלא הזכיר מדברי הלבוש שפסק להדיא לחזור, גם קשה איך מתרץ מאי קא משמע לן הפוסקים הא פחות מתשעה על כרחך אחד קורא שתי פסוקים וכבר כתבו דצריך לחזור:

[ט] וגללו הספר תורה וכו'. הט"ז דקדק מזה דאם לא גלל חוזר וקורא המותר ומברך לאחריה ולא לפניה, עד כאן. וליתא דהמעיין בכלבו סימן כ' יראה דהמעשה שהיה כך היה שהרי כתב וגלל ספר תורה וישב במקומו, ועוד יש לומר דרבותא קא משמע לן דאפילו הכי החזירוהו אבל באמת אפילו רק בירך ברכה אחרונה הדין כן:

[י] ומברך וכו'. באליהו זוטא העליתי דהוא הדין בשאר מועדים אם שכח לקרות חובת היום יחזור עיין שם כמה טעמים, ועוד הא בשיירי כנסת הגדולה בשם תיקון יששכר דבכל פרשת מועדות צריך לחזור, ויש פנים לזה ממסכת סופרים כדלעיל ולכן על כל פנים בחובת היום יש לפסוק כלבוש, וכן פסק מגן אברהם אלא שכתב דאם דילג פסוק אחד מחובת היום או מפרשת פרה אינה חוזר דלא גרע מפרשת המועדים, עד כאן. וכן כתב עולת תמיד ואינו מוכרח, גם מלבוש סעיף ה' משמע דחוזר, ונראה דהדבר תלוי אם עיקר חובת היום הוא בפסוק הזה. עוד כתבתי בשם באליהו זוטא על מה שכתב בפנים חדשות בשם תשובת מהר"מ הנזכר לעיל דמי שטעה בחול המועד של סוכות ולא קרא כי אם ביום השני וגלל ספר תורה ובירך לאחריו צריך לחזור ולקרות ביום השלישי בלא ברכה, עד כאן. וליתא דהמעיין בגוף התשובה יראה שלא כתב כן אלא למצוא לו סעד וסמך על מה שכבר פסק כן אבל למעשה סבירא ליה דמברכין כיון שהוא חובת היום, ועוד הא עיקר ראייתו שם מדין מדלג דאין מברך וכבר כתבתי דמברך: