[א] שעשאו וכו'. פירוש שתלה החוטין או עשה החוליא והקשרים, לבוש. ונראה לי דאם עשה ישראל חוליא ראשונה דהיינו כריכה וקשר וגמרו כותי כשר, וכל שכן כשגמרו ישראל שלא בכוונה וכן משמע בבית יוסף סימן י"א ובסימן זה. כתב הב"ח וכל האחרונים דאם עשאו כותי אף ישראל עומד על גביו פסול. וכתב עולת תמיד ובישראל מסייע יש להסתפק, עד כאן. ולעניות דעתי פשוט דפסול דהא קיימא לן בפרק המצניע דף צ"ג דמסייע אין בו ממש. ואפילו לבית יוסף ביורה דעה סימן רע"א שמזכיר בספר תורה משום מסייע, היינו לענין דהוי לשמה דכיון דישראל מסייע אמרינן דעביד אדעתא דישראל, כדמשמע בבית יוסף וב"ח שם. אבל הכא דלאו טעם משום לשמה הוא, אלא מגזירת הכתוב, ועיין לעיל סימן י"א ס"ק ד':

[ב] ויש מחמירין וכו'. דכתיב בני ולא בנות. ועוד דומיא דתפילין כל שישנו בקשירה וכו' והמתירין סבירא להו היכא דגלי גלי, לבוש. ונראה לי דנפקא מינה בין הני טעמי דלטעם שני גם קטן אפילו הגיע לחינוך אין לעשות ציצית, כדלקמן סימן ל"ט בתפילין, וכן סוכה ולולב אין לעשותן כיון שאין חייבין ולטעם ראשון כשרין בסוכה ולולב, וכן קטן כשר לעשות ציצית. ועל מה שכתב הלבוש הנזכר לעיל והיכא דגלי וכו' הבאתי באליהו זוטא שכתב מלבושי יום טוב זה לשונו לא כן הוא אלא משום דלא כתיב בגופה דציצית לבישה דתדרוש כל שאינה בלבישה, כן כתבו התוס' מנחות דף מ"ג, עד כאן. ועתה נראה לי ליישב דגם כוונת הלבוש הכי דכיון שלא כתיב בהדיא לבישה לא למדינן ציצית מתפילין דכשם דפטורין מתפילין כן פטורין מציצית דאמרינן היכא דגלי גלי אבל אי הוי כתיב בה לבישה היה נלמד גם בציצית הכי, וכן מבואר בבית יוסף בשם המרדכי והוא ברור. כתב מגן אברהם צריך עיון הא בקידושין דף ל"ו ובמנחות דף ס"א ממעטין כותים ונשים מבני ישראל, עד כאן. ונראה לי דמצינו במנחות דף מ"ב דאמר רב אשי איפכא דכותים כשרים לעשות ציצית דכתיב דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית, ועשו על ידי אחרים והיינו משום דלהם מיותר ואם כן קשה על מאן דאמר דפסול להם למה לי אלא דדריש ליה לרבות נשים שלא נמעט מבני ישראל אלא כותים. והנה על מאן דאמר להכשיר כותים קשה לא לכתוב בני ישראל ולא להם ונראה לי דסבירא ליה סברא דכל שאינה בלבישה והוה אמינא דפסול כותים לכן הוצרך בני ישראל ועשו להם להכשיר, אבל מאן דאמר דפסול כותי סבירא ליה דלאו סברא בציצית כל שאינה בלבישה כדלעיל. ואם כן סברא חיצונה דכותים כשר לכן למד מבני ישראל לפסול כותים ומלהם להכשיר נשים ובזה פליגי, ובזה היטב פירשתי בלימוד הישיבה דברי תוס' מנחות דף מ"ב ד"ה מנין וכו' דנקטי ולא יאמר וכו' בישראל וכו' ובחידושיי יתבאר:

[ג] וטוב וכו'. אבל תיקון הטלית וטויה ושזירה נוהגין היתר אפילו לכתחילה בנשים, וכתב מלבושי יום טוב ולחם חמודות למה הוצרך להשמיענו:

[ד] על הרמב"ם וכו'. הבית יוסף הבין ברמב"ם דטויה ושזירה צריכין לשמה ולכן נדחק מאוד ליישב דבריו, ולעניות דעתי דברי הרמב"ם כפשטן דחש לדברי רב דלא בעינן טויה לשמה משום דהלכה כרב באיסורא, וכמו שכתב המרדכי הביאו מעדני מלך דף ק"ח אלא דלכתחילה מצריך הרמב"ם טויה לשמה, אבל בדיעבד כשר. ובזה מיושב הכל וקיצרתי וראיה לדברי מצאתי בספר החינוך לרא"ה פרשת שלח לך זה לשונו ציצית שטוו אותם כותים פסולה שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו. אבל עשאה ישראל בלא כוונה דיעבד כשירה עד כאן לשונו. משמע דבישראל אף בטווה שלא לשמה כשר בדיעבד, ואף דלדינא אין נראה להקל בטויה מכל מקום בעשיית הציצית נראה להקל כפסק השולחן ערוך ולבוש כיון דרא"ה פסק כרמב"ם, ולאפוקי מב"ח שדחה לדברי רמב"ם לגמרי מהלכה, והשיג על השולחן ערוך. הקשה מגן אברהם הא אפשר להתירן, ולעשותם בכוונה, ויש לומר דמיירי בשבת, עוד יש לומר דמיירי שנפסק אחד מן החוטין בענין דכשר ואם יתירן יהא אסור לעשותן כדלעיל סימן י"ב, וכן כתב מגן אברהם:

[ה] פטור מלהטיל וכו'. ואם רוצה לעשות ציצית ולברך הרשות בידו, כמו נשים לקמן סימן י"ז, כן כתבו תוס' ופוסקים, וכתב עולת תמיד דהשוכר דינו כשואל:

[ו] מברך עליו וכו'. דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה והוי כמתנה, ורש"ל פרק כל הבשר סימן נ"ג האריך לחלוק על הרמב"ם הביאו ט"ז ועולת תמיד ופסקו דאין לברך, ואני כתבתי באליהו זוטא שאין כדאי בראייתם והשגתם לחלוק על הרא"ש, כי יש לדחות כל דבריהם בקל, ועתה מצאתי בתשובת שער אפרים בסימן י"ט שדחה כל דברי רש"ל בזה ופסק נמי כשולחן ערוך ולבוש. גם נראה לי דעיקר טעם הרא"ש משום דמיעוט דכסותך כתיב בעשיית הציצית דפטור לעשות בו ציצית, אבל בשכבר נעשה בו ודאי יוצא בו, וכן משמע כדבריו ריש הלכות ציצית. ובזה מתורץ נמי קושיות הט"ז מלולב לקמן סימן תרנ"ח דאין יוצא בשאול, מיהו בלאו הכי יש ליישב בכמה גוונא. ובזה מתורץ נמי קושיות מגן אברהם סימן י"א סעיף ז' בחוטין שאולין עיין שם כי קיצרתי, וכן ראיתי ברוקח סימן שס"א ורבינו ירוחם שסתמו ופסקו דחייב לברך, ועוד הא אפילו לעשות ציצית ולברך הרשות בידו כדלעיל. ובתשב"ץ סימן רס"א מצאתי דנהגו העולם לברך על כל טליתות, וכן פסק באגור סימן רי"ז, ונראה פשוט דמודים רש"ל וסייעתו דמברכין על טליתות של הקדש וצדקה, וכן מצאתי במרדכי הלכות קטנות טליתות של קהל הוי כטלית של שותפים, ואפילו כדי לעלות לתורה או לעבור לפני התיבה נראה דמברכין עליה, ואפילו לרש"ל וסייעתו שכתבו לפטור בלעלות לתורה נראה דהיינו בשאולה ממש. אבל לעניות דעתי לברך אפילו בטלית של שאולה אף לעלות לתורה דלא כוותייהו, וכן כתב מגן אברהם בשם פסקי תוס', וכן כתב בשער אפרים שם. והכי נוהגין:

[ז] טלית חבירו שלא מדעתו וכו'. מבואר דאפילו בלא נטילת רשות יכול לברך. וכן כתב הרא"ש להדיא פרק כל הבשר ורבינו ירוחם, ודלא כעולת תמיד. ומה שהקשה מגן אברהם מסימן תרמ"ט סעיף ה' בהגה תמוה דאדרבה שם מפורש להיתר ליקח לולב שלא מדעתו ולברך. גם מחושן משפט סימן קצ"ה פשיטא דלא קשה דשם לאו מצוה הוא. ויש לתרץ קושיא ראשונה דבסימן תרמ"ט מתיר בשאר ימים משמע בראשון אסור ודין טלית הוא כמו ראשון דלולב. מיהו גם מגן אברהם מסיק לברך, וכן פסק בתשובת בית יעקב סימן קי"ד ועיין סימן רנ"ח ס"ק ד'. כתב רש"ל שם שלא יוציאה ממקומה כלל לא מביתו ולא מבית הכנסת, אלא שם ילבש או יניח שם התפילין ואפילו שם לא בקביעות אלא באקראי:

[ח] שיקפל וכו'. כבראשונה ובשבת יקפלה, ולא בקיפול ראשון כן כתב כנסת גדולה, ומגן אברהם מקיל אפילו אינו מקפלו כלל, וטוב ליזהר:

[ט] אבל אסור וכו'. המפקיד אצל תלמיד חכם מותר ללמוד הימנו ולהעתיק ממנו אם אין לו כיוצא בו, ואם צרר וחתם הספר בקשר משונה אסור, כן כתב סמ"ע סימן רצ"ב, ועיין בש"ך שם, וכתב הט"ז הממשכן דינו כמפקיד:

[י] של שותפין חייבת וכו'. כתב רבינו ירוחם אפשר שהטעם משום דכתיב ועשו לשון רבים ולא כתיב שם לך כמו גבי סוכה ומעשר, עד כאן, וכתב עליו הבית יוסף דאישתמיט ש"ס ריש פרק ראשית הגז דלמדו מדכתיב על כנפי בגדיהם, עד כאן לשונו. ולעניות דעתי לפרש דבריו דודאי ראה וידע הש"ס, אלא דקשיא ליה על הש"ס דילמא כתב קרא בגדיהם לשון רבים משום דקאי ארישא דקרא דכתיב לשון רבים, לזה מפרש דמזה באמת נמי למד דהוה ליה לכתוב גבי רישא דקרא בלשון יחיד, אלא משום דרצה למעט מכסותך נקט הש"ס על בגדיהם ודו"ק:

[יא] דכתיב וכו'. הקשה הלבוש הא בסימן ח' ילפינן בגדיהם לבגדים רבים, ותירץ דאי להתם בגדים הוה ליה למימר ואי להכא בגדם הוה ליה למימר או בגדהם בלא י' בין ד' לה' אלא בגדיהם משמע בגדים רבים ובעלים רבים ודבריו דחוקים, גם קשיא עליו דאם כן תקשה ליש אומרים שהביא בית יוסף לעיל סימן ח' דאין חיוב בציצית אלא בגד עליון, אם כן בגדם הוה ליה למימר, ועוד הא בש"ס [מנחות] דף מ"א מבואר דלמאן דאמר חובת גברא הוא סבירא ליה דאין חייבין כל הבגדים תיקשי נמי בגדם הוה ליה למימר, גם עיינתי בש"ס ופוסקים ולא זכרו ופקדו טעם זה, אלא הלבוש כתבו בסימן ח' מלבו. ולא נהירא אלא הטעם משום דקיימא לן חובת טלית הוא, לכן כל הבגדים חייבין בציצית, וכדפירש רש"י שם, וקרא דבגדיהם כולה אתיא לטלית של שותפין כן נראה לי: