[א] צריך לקרות וכו' מעומד. בב"ח סימן תר"ץ דאפילו בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולקרות, וכן משמע בטור, אבל מרש"י משמע דבדיעבד יצא (מגן אברהם). ולעניות דעתי גם הב"ח לא כתב כן אלא למאן דאמר דבמגילה לכתחילה אסור במיושב, אבל למאן דאמר דבמגילה אפילו לכתחילה מותר וכדפסק הב"ח שם, אם כן קאמר הש"ס מה שאין כן בתורה דאסור לכתחילה אבל בדיעבד יצא, דקרא עמוד עמדי היא אסמכתא, ומבואר מפירוש רש"י שם דכל זה בציבור דוקא וכן כתב רבינו ירוחם, ועיין בירושלמי וצריך עיון:

[ב] ואפילו לסמוך. דעמידה על ידי סמיכה לא הוי עמידה דהכי אמרינן פרק ב' דזבחים כן כתב הטור, והתם בדף י"ט מיירי שאם ינטל הסמיכה יפול כדפירש רש"י שם, ואם כן מה שסיים הלבוש מיהו אם בעל בשר וכו' משמע דמותרין גם בזה דלא כמגן אברהם. מיהו לכתחילה כשאין בעל בשר אף להישען קצת אסור שלא ינהוג בה קלות ראש כמו שכתב מטה משה סימן רל"ו, ובזה ניחא מה שתמהו כל אחרונים מהא דחושן משפט סימן י"ז דסמיכה הוי עמידה דהכא החמירו משום יראה ואימת התורה:

[ג] אלא אם כן בעל בשר וכו'. וישען על הדפין או על האבן ולא על המפה שעל השולחן דהוא תשמיש קדושה, מהר"מ מינץ סימן פ"א, ועיין סימן קנ"ד סעיף ח' עד כאן, יזהר החזן שלא יסיר עיניו מספר תורה עד גמירא ולא יניח הסגן לקרב העמודים כי כאשר בא החזן בסוף הפרשה אז קורא בעל פה תיבה אחת או שתים מכח הרגל לשון על כן יזהר:

[ד] לא יקראו שנים וכו'. משום תרי קלא לא משתמע אפילו משמיעה לאזניו וכו', וכן הפרישה דהקשה דברי השולחן ערוך אהדדי כבר כתבתי בסימן ק"א ס"ק ד' דלא ראה ספר בדק הבית שחזר השולחן ערוך גם מדין תפילה. ולדינא נתבאר שם שיכול להשמיע לאזניו, וכן משמע בשם תשובת רבי אליהו הלוי ועיין לעיל סימן קמ"ב:

[ה] על ידי סרסור וכו'. כתב הלבוש בעל סגן עומד [כביכול] במקום השם יתברך שהרי מצוה לקרותו למי שישר בעיניו והשליח ציבור הוא סרסור במקום משה והעולה הוא המקבלה במקום כל ישראל ובשליחותו עד כאן. ועיין בתשובת נחלת שבעה סימן ל"ח באם בעל סגן הלך ועזב ספר תורה ראוי לענשו אם אדם חטא ספר תורה למה בייש וכו':

[ו] עד שתכלה וכו'. כי לפעמים החזנים ממהרים ומתחילין לקרות כמעט פסוק שלא ישמע הציבור קריאתו מחמת עניית אמן בסוף אחר ענית אמן דציבורא, מהר"מ מינץ סימן פ"א וזה לשונו, מכל מקום מנהג שהחזן עונה אמן בקול רם כדי שיבינו הקהל וישמעו כשמתחיל לקרות, עד כאן. ולכאורה תמוה שהוא נגד הש"ס [בסוטה] דף ל"ט וכל הפוסקים, אבל לפי מה שכתבתי סבירא ליה דהכי פירושא דאחר דיפסקו השומעים בענייתם יענה הוא. עוד כתב מי שצריך להודות עונין החזן וכל הציבור אחריו אמן מי שגמלך כל טוב וכו':

[ז] המפטיר וכו'. דוקא כשהמפטיר בר מצוה ובשבת שאין קורין מפטיר בספר תורה אחרת הוא דאסור, שיירי כנסת הגדולה. ומה שכתבו רמ"א ולבוש לא יקראו בשמו וכו' משמע כשקורא מפטיר סתם מותר, ונראה לי דדוקא במקומות שקורין לפעמים יעמוד מפטיר סתם מיירי אבל כשאין הדרך כן, אם כן מילתא דתמיהא ושיילי אינשי ואיכא עינא בישא טפי ודמי קצת לקלוטה בן פקועה ביו"ד סימן י"ד וצריך עיון. כתב באמונת שמואל סימן מ"ז לפי מנהג אשכנז שקורין סתם לשביעי ואין פורטין בשמו מותר לקרות לששי ולשביעי שני אחים:

[ח] משום עין הרע וכו'. בבית יוסף כתב אין מניחין בשביל עין הרע וכן הוא בכלבו וצריך לומר שיש טעות סופר וחסר תיבת אלא, וכן ראיתי בתשב"ץ סימן ק"צ וצריך עיון, ונראה לי משמע במהרי"ל אף שאם אמר שאין מקפיד על עין הרע אין לעשות כן. כתב שיירי כנסת הגדולה אין חילוק בין אח מאב או מאם, וכן אב עם בנו. ואם כבר קראוה לא ירד כיון שאין הטעם אלא משום עין הרע:

[ט] בדרך קצרה וכו'. משום כבוד הציבור שלא ימתינו עליו ויורד בדרך ארוכה שלא תהא כמשאוי עליו, ונראה לי דאסמכה אקרא דיחזקאל הבא דרך צפון להשתחוות יוצא דרך שער נגב וכבר כתב כן מהרי"ל בשם הר"ש, וסיים ויש יורדים דרך אחוריהם. כתב מגן אברהם מנהג להמתין עד שיתחיל השני הברכה, והמדקדקים ממתינים עד שיסיים השני קריאתו ויורדים בין גברא לגברא. כתב בתשובת מנחם עזריה סימן פ"ד שנים המתגאים זה על זה מי יעבור לפני חבירו ראוי להוכיחם בדברים כפי מה שהם נוחים לקבל דקדושת המקום לא יסבלו גאוה ובוז בשום פנים והתנן איזה מכובד המכבד את הבריות וכבר נשאלו על שני תלמידי חכמים גדולי עולם שתמיד היה מפצירים זה בזה יותר מדאי ולחלוק כבוד לחבירו שילך לפניו ולא ישמעו והטלנו פשרה בינינו, עד כאן. ומזה תבין שרע המעשה אשר ראיתי עושים קצת בחג הסוכות שעומדים בלולביהם ואינם מקיפים משום כבוד מי בראש, ואומר אני עליהם שעושין כמעשה ירבעם דלא עלה רגל משום כבוד כמבואר בשבת דגסות הרוח טרדתו ובפרק חלק שלא עשה תשובה משום ששמע שדוד המלך ילך בראש, עד כאן. וכבר כתבתי בסימן תר"ס בשם שיירי כנסת הגדולה דמי שיש לו לולב ואינו מקיף רעה עושה. מי שנקרא לספר תורה ילך בזריזות מיד: