[א] כדי הילוך כ"ב וכו'. פירוש אפילו בלא דיבור ובדיבור הוי הפסקה אפילו מעט אפילו בדברי תורה, וכן משמע במגן אברהם ריש סימן קע"ט ודלא כמו שכתב הוא גופיה בסוף סימן קס"ה, וכן הסכמת הב"ח וט"ז. וכתב הפרישה שהתוספות לא דייקי אלא שלא תאמר שיעור כ"ב לא הוי הפסק קא משמע לן דזה על כל פנים הוי הפסק, אבל בציר מהכי גם כן יש לומר דהוי הפסק, גם הוכיח כן באריכות מפרק כל הפסולים דף ל"ג ורמב"ם פרק ג' ופרק ה' מהלכות מעשה קרבנות, ובזה מתורץ קושית מגן אברהם עיין שם. מיהו מרש"ל וסייעתו שהבאתי בסימן שקודם זה מבואר דאפילו כדי הילוך כ"ב אמות שרי כיון שאינו מדבר ואינו עושה מעשה וכן משמע בט"ז. ומה שהאריך הט"ז ואחרונים מש"ס דפרק אלו דברים עיין שם, לא עיינו בברכת אברהם דף קצ"ז. מיהו בדיעבד משמע דאין צריך לחזור וליטול אף בהלך כ"ב אמות כל שלא הסיח דעתו וכן משמע בכנסת הגדולה ועולת תמיד. כתב בהלכות מהר"ן כמו שצריך לומר בערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם וכו', כן צריך לומר קודם נטילת ידים אם כל דבר מוכן הראוי לקידוש ולברכת מוציא כדי שלא יצטרך להפסיק, עד כאן. כתב של"ה דף פ"ה טוב וישר לומר מזמור לדוד ה' רועי וכו' מיד אחר אכילת ברכת המוציא מפני שמדבר בבטחון השם יתברך על מזונות ושאר דברים כל ימי חייו ולאחר מותו שלא ילך בגיהנום: