[א] אף על פי שאין לו עוד וכו'. ושל"ה דף צ"א החמיר משום ספק ברכות שאין לברך אם לא שייר מראשון וכן פסק מגן אברהם בשם רדב"ז, מיהו אם יש לו מראשון ולא רצו בו והביאו אחר מברך, ומכל זה תבין דמה שכתבו רמ"א ולבוש אף על פי שאין לו עוד וכו' יש לומר דרבותא קאי על ברכת הטוב כיון דיש פוסקים פסקו דאין מברכין. ומה שכתב השולחן ערוך ולאו דוקא הביאו לו מחדש וכו' רצה לומר שלא היה דעתו מתחילה לשתות, אלא אפילו היה דעתו לשתות אלא שלא היה מוכן לפניו וכמו שיתבאר בס"ק ג' וזה ברור, ולאפוקי מט"ז שפירש דבר דחוק וזר בדברי שולחן ערוך עיין שם ואין להאריך:

[ב] [לבוש] לו ביין וכו'. שגה בזה דהא בעינן דוקא דאיכא אחרים בהדיה כדלקמן סעיף ג' ושם הפירוש הנכון כתב במגן אברהם אם בירך ברכת המזון על היין אחר אין צריך לברך דהא כבר אמר הטוב והמטיב בברכת המזון:

[ג] [לבוש] על השולחן וכו'. כתב לחם חמודות דף ע"ב ולי נראה דכל שהיה לו היינות מוכנים לשתות עכשיו ואפילו אינם על השולחן אם דעתו לשתות משניהם אינו מברך הטוב והמטיב אבל בלא היה מוכנים לפניו ואפילו דעתו לשתות משניהם מברך, עד כאן. והנה מקור חילק הוא דעת עצמו של רמ"א ויצא לו כדי שלא יסתור השולחן ערוך במה שכתב כאן הוא הדין אם היה לו תחילה, נראה לי לפי מה שכתב בסעיף ג'. ולעניות דעתי מעיקרא לא קשה מידי דאף דלכתחילה מברך אמשובח מכל מקום אם עבר ובירך אגרוע קאמר הכא כשאין ידוע איזה משובח, וכן הב"ח השיג על רמ"א וכן מצאתי בספר זכרון להגאון ר' ישמעאל הכהן שכתב דמברך הטוב והמטיב אף שהיו לפניו מתחילה עיין שם:

[ד] אחד חדש וכו'. כתב נחלת צבי היינו כששותה תחילה חדש ואחר כך ישן אבל כששותה תחילה ישן ואחר כך חדש אין מברך הטוב והמטיב אלא אם ידוע לו שהוא טוב כמו הישן לפי שמסתמא יין חדש אינו טוב כמו הישן, עד כאן, וכתב התשב"ץ סימן רצ"ו דכל שלושים יום של תסיסתו קרוי חדש, וכן כתב הכלבו:

[ה] [לבוש] גרוע מן האדום וכו'. וכן כתבו רמ"א והב"ח כתב זה לשונו ושארי ליה מארי לרמ"א דדוקא לשיטת רבינו תם דמברך אפילו ביין גרוע לכך מברכין אפילו גרוע הרבה יותר מראשון, אבל לפי מנהגינו דביודע שהוא גרוע אבל בגרוע הרבה יותר מן הראשון אין לברך עד כאן דבריו. ונחלת צבי טעה מאוד בזה שהבין השגת הב"ח דאין לברך אלא דוקא כשאינו יודע שהוא גרוע, ולכן כתב עליו ואני אומר כיון דבריא לגוף הוי בודאי משובח, עד כאן. ולא דק דמודה הב"ח דאף ביודע שהוא גרוע מברך אלא דהשגתו על אם הוא גרוע הרבה יותר והוא ברור. ובעיקר השגת הב"ח נראה לי דלא קשה מידי דלא דקדק יפה בדברי רמ"א ולבוש שכתבו אף שהוא יותר גרוע ולא כתבו הרבה יותר עד שאין יכול לשתותו אלא על ידי הדחק שאין מברכין אבל לשון גרוע יותר לא הוי יותר מדאי עד שאין יכול לשתותו על ידי הדחק, אלא הוא גרוע כפשוטה ולשון יותר קאי אראשון ונראה לי שהוא גרוע יותר מראשון וכן משמע בשיירי כנסת הגדולה וכן מבואר בלשון המרדכי פרק ערבי פסחים למעיין גם דלא כט"ז עיין שם ואין להאריך. ואם שתה בתחילה לבן ואחר כך אדום שהוא משובח יותר כתב הב"ח דפשוט דמברך הטוב. וכתב שיירי כנסת הגדולה מספקא ליה אם אין ידוע אם הוא טוב מלבן אם יברך, ומסתברא דאין לברך, עד כאן, וכן פסקו עולת תמיד ומגן אברהם, ותמיהני שלא הזכירו דברי לחם חמודות דף ע"ב דפסק בפשיטות דיברך:

[ו] ולא יברך וכו'. כתב שיירי כנסת הגדולה דאם מסופק איזה משובח יברך על אחד בורא פרי הגפן ועל השני הטוב, עד כאן. ונראה שאין צריך לסלק מלפניו, וזה מסכים למאי שפירשתי בס"ק ג'. כתב ס"ב אפילו הביא על השולחן כמה מיני יין מברך על כל אחד ואחד הטוב, ומכל מקום טוב כשמברך הטוב והמטיב על אחד מן היינות יסיר מעל השולחן היין האחר שרוצה עוד לברך עליו הטוב והמטיב, עד כאן. עוד כתב אם שנים שותין ואחר לא שתה מיין זה תוך שלושים יום, טוב שיברך הוא הטוב. כתב ארחות חיים מי שכבר בירך ברכת המזון או שלא שתה עדיין יין עם היושבין ושותין יין לא יברך הטוב והמטיב. עוד כתב אם הבעל הבית נותן לאורח לברך הטוב יאמר דיין יהא שלו כדי שיכול לברך הטוב, עד כאן. והיינו משום שהסכימו הב"ח ופרישה דהאורח לא יברך הטוב לדידיה כיון שאין היין שלו, וכתב הפרישה דהוא הדין באכסנאי שהוא משהא באכסניא זמן ארוך. ומגן אברהם פירש דאפילו בעל הבית לא יברך אלא אם כן יש לשתותו עמו חלק באותו יין כדלקמן סימן רכ"א, ואם בעל הבית נותן הקנקן על השולחן כמו בסעודות גדולות הוי כמו שיש לכולם חלק בו:

[ז] אחר עמו וכו'. כתב עולת תמיד פירוש ושותה מאותו יין, אבל אם אינו רוצה לשתות מאותו יין לא יברך הטוב, כן נראה מצד הסברא וצריך עיון, עד כאן, ולא ראה בתשב"ץ סימן רצ"ח שפסק הכי להדיא. כתב בית יוסף ור' דוד אבודרהם כתב שיש אומרים שאפילו כשהוא לבדו דהא דאמרינן הטוב לדידיה והמטיב לאחריני אינו רוצה לומר שיפטור אחרים בברכתו אלא הואיל ואחרים שותים ונהנים גם כן מאותו יין קרינן ביה המטיב לאחרינא עד כאן לשונו. ולפי זה צריך לומר דהא דאמרינן בש"ס דאיכא בני חבורה דשתו בהדיא היינו לומר שאחרים שותין מאותו יין אף על פי שאינם ביחד עמו ואינו נכון, ויותר נראה לומר שנתערבו הדברים ולא כתבן ר' דוד אבודרהם כתקנן עד כאן לשון בית יוסף. ואשתמיטתיה שגם בתשב"ץ סימן רצ"ט בשם הר"ם כתב כר' דוד אבודרהם, וכן משמע בתוס' ברכות דף מ"ד, מיהו סיים התשב"ץ ולא נהירא לי כלל ומכל מקום שמעינן מזה דבעינן שישתו ביחד. כתב לחם חמודות מצאתי כתב נסתפקו אם ראובן ושמעון מסובין ושותין כל אחד מיינו ושוב נתן ראובן לשמעון את כוסו אם יברך הטוב והמטיב כיון שגם ראובן נהנה מזה היין או כיון שאין שינוי אלא לדידיה לא, עד כאן. ולעניות דעתי יש להביא ראיה מר' דוד אבודרהם הנזכר לעיל דיברך דהא כאחרים ששותין לא ידע שיש בהם שינוי וגם הבית יוסף לא חלק אלא משום שאינם ביחד עמו משמע דאם הם ביחד מברך ודו"ק:

[ח] לשתות לבד וכו'. פירוש דקא משמע לן דאף למאן דאמר בברכת בורא פרי הגפן אינו מוציא אחרים דלא הוי קביעות ליין כמו שיתבאר בסימן רי"ג אפילו הכי בהטוב ומטיב פטור:

[ט] [לבוש] ביבנה וכו'. ובתשובת בנימין זאב סימן שנ"א סיים שמברך הטוב והמטיב כדי שיזכור הרוגי ביתר ויזכור יום המיתה ולא ימשוך אחר היין. כתב בית יוסף מצאתי כתב בשם ר' קלונימוס הזקן שאין צריך לברך הטוב והמטיב עובר לעשייתן ואפילו אחר שתייתו מברך הואיל ואינו בא כשאר מצוות לברך אשר קדשנו במצותיו אלא לשבח בעלמא, עד כאן. והבית יוסף השיג עליו דמאי שנא משאר ברכות הנהנין, ולא קשה מידי דבכל ברכת הנהנין מברך על הנאתו מה שאין כן זה שהוא לשבח בעלמא ולשמחה, וכן כתב הפרישה וסיים וכתב זה לשונו מצאתי דומה לזה בכסף משנה עד כאן לשונו. ואם נזכר כשיין בפיו נראה דודאי מברך אחר שתייתו אף שכתבתי בסימן קע"ב דאין לנהוג כן בשאר ברכות: