[א] גדול מברך וכו'. פירוש בשכולם אוכלים משלהן דאם לא כן יתן לאורח או לאחד מבני ביתו דהוא כאורח, ואם מוציא ליחה שקורין הוכש"ט יברך אחר כי אין נכון שיפסיק הרבה פעמים ויהיה רוקק והאחרים ימתינו ברכת המזון:

[ב] כדי שיברך וכו'. ובדרשות מהר"ש וברכת את ה' אלקיך את לרבות בעל הבית (מלבושי יום טוב), ואני כתבתי לעיל שם הוא בירושלמי:

[ג] [לבוש] משניאי כביכול וכו'. לא דק דקרא בחכמה כתיב, וכן פירש רש"ל זה לשונו, שגורמים לשנוא התורה מלבושי יום טוב וכן פירש רש"י ורבינו יונה ועיין לעיל סימן קס"ז סעיף י"ד נתבאר כל דיני סימן זה. בחרוז נודה לשמך וכו' ברשות הכהנים והלויים ויש גורסין הכהנים הלויים כלומר דהכהנים איקרי לויים וטעמם משום דבזמן הזה לויים וישראלים שווין כדפירש רש"י פרשת ראה, אבל הפרישה מחלק דהתם לענין מתנת חינם קאמר, שאין הישראל מחויב ליתן לו. והשתא ניחא תמיהת מגן אברהם עיין שם, ולפי זה כשאין כהן יש ללוי הקדימה לפני ישראל במוציא וברכת המזון וכן משמע בב"ח ופרישה:

[ד] [לבוש] והמברך ברכת המזון וכו'. ואם כן דוקא באורח הדברים אמורים ובכוס ברכת המזון, מגן אברהם. ואני אומר הא האידנא שהמברך מברך כל היושבים שהרי אומר אותנו וכו'. אך קשה בש"ס [ברכות] דף נ"ה מגילה [מנא ליה] דמקצרין דלמה דוקא במקללך כתיב אאור, אבל באינו מברך גם קוב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו. ויש לומר דאם כן ואברכה מברכיך למה לי הא נלמד ממקללך אאור ומדה טובה מרובה וכו':

[ה] [לבוש] כדי שיתברך וכו'. קשה קצת אם כן מאי פריך בסוף נזיר מגדול העונה אמן דילמא שאני בברכת המזון שמתברך: