Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 203
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[א] התותים וכו'. שקורין מוי"ל בער ומאלינ"ש אבל יש בקצת מדינות מיני מוי"ל בע"ר כגון במדינת איסטרייך שהן גדילין באילן ואז מברכין בורא פרי העץ, כן כתב ארחות חיים. וכתב בית יוסף סימן ר"ד וזה לשונו כתב ר' דוד אבודרהם השומשמין מברכין עליו בורא פרי האדמה, טחנן מברכין עליהם שהכל, על שמנן ופסולת שלהם מברכין בורא פרי האדמה עד כאן לשונו, ואינו יודע מה טעם יש בפסולת לברך עליו בורא פרי האדמה, עד כאן. ואני מצאתי כדברי ר' דוד אבודרהם בבעל הלכות גדולות דף ז' וזה לשונו על משחיהן וכוספיהן בורא פרי האדמה. כתב מגן אברהם ברומברין וערפורט בורא פרי העץ, וכן יגודעס השחורים אבל האדומים גדילים בעשבים בורא פרי האדמה, ואותן האדומים הנמצאין בתמוז וגם יש מין הנמצאים בחורף ואין בהם אלא שרף בעלמא ומוצצין אותן וזורקין אותן מברך שהכל אף שיש בולעם עם הקליפה:
[ב] [לבוש] כמו עץ. כתב הפרישה ואין להקשות הא מברכין על אגוזים קטנים בורא פרי העץ, דיש לומר דכל שדוגמתן גדילין בגינה אין מברכין על האילני סרק, עד כאן. והט"ז כתב הסברא להיפך ומסיק דלא אמרינן דעל אילני סרק מברכין שהכל אלא במינים גרועים כגון תפוחים ואגסים קטנים, והוא הדין בני אס"א, אבל תותים ואגוזים קטנים ושאר דברים שהם טובים לאכילה מברכין עליהם בורא פרי העץ אף שגדילין ביער וכן משמע במגן אברהם. כתב עולת תמיד מרקחת קרי"ן נראה לי דמברכין עליו בורא פרי האדמה אף על גב דאין ראוי לאכילה קודם הרוקח כי אם על ידי תערובת חומץ, מכל מקום כיון דנטעי לשם כך דומה ממש לזנגבי"ל יבש, עד כאן. ולי צריך עיון דלא דמי לזנגבי"ל דאפשר לאוכלן בעינייהו ברטיבותא, אלא דמי לעני"ס ואלייאנד"ר שכתבתי בסימן ר"ד סעיף א' דמברכין שהכל. עוד כתב על מרקחת של קליפות פירות מרנצי"ן מברכין שהכל, כמו באגוז רך, ומגן אברהם חולק דבאגוז לא נטעי אדעתא לאוכלין כשהן רכין, אבל קליפות בומרנצין פרי גמור הוא ומברך בורא פרי העץ, ובסימן ר"ב סקי"ז החזיק דבריו באריכות, והט"ז בסימן ר"ד האריך וכתב לברך בורא פרי האדמה. ולעניות דעתי קליפה בומרנצין נמי לא נטעי להו אדעתא לאוכלן ברוקח אלא על הרוב משליכין אותו אחר שמריחין בו כיון שאין ראוי לאוכלו כלל בלי רוקח, גם עינינו רואות שאי אפשר לאוכלן חיין כלל דלא כדברי מגן אברהם, אלא כותשין אותן אחר שנתייבשו ומערבבין אותן בבשמים, הלכך על ידי ריקוח נראה לי לברך שהכל ולסמוך על הכלל ועיין לקמן סימן ר"ד ס"ק ה':
[ג] [לבוש] בין יבש וכו'. הך טעם כיון שעל ידי הריקוח וכו' קאי על יבש, אבל רטוב הוא ראוי לאכילה גם קודם שנתרקח. כתב עולת תמיד תמוה מאי שנא מאגוז רך בסימן ר"ב סעיף י"ד דמברכין שהכל, ואפשר מידי דכיון דזנגוויל מברכין עליו בורא פרי האדמה ברטיבותא לכך מברכין בורא פרי האדמה אף ביובש כשנתרקחו, וכהאי גוונא כתב הב"ח בסימן ר"ד סק"ה, ועיין בלבוש שם סעיף י"א. ועיין בב"ח שהאריך ומסיק דאם נרקחו כותים ביבש אסור משום בישולי כותים כיון שאינו נאכל כשהוא חי אבל בשנתרקח רטוב מותר לכולי עלמא. ובספר אור חדש לא כתב כן בשם הב"ח, ותמה על הב"ח מש"ס דברכות עיין שם, ולא דק בדברי ב"ח. ודעת מגן אברהם דאף נרקח ביבש מותר כיון שנאכל כשהוא חי עם לחם ומלח וכיון דבישול כותים דרבנן יש להקל. כתב הט"ז ליו"ד סימן קי"ג אגוזים גדולים שמרקחים עם קליפות מרה וגרעינן שלהם אסורין משום בישולי כותים כי אין נאכלין חיין: