[א] [לבוש] גדול העונה וכו'. ומלבושי יום טוב חולק בזה דמדחזינן דרב אמר לחייא בריה חטוף ובריך וכן רב הונא אלמא דהלכה דמברך עדיף, עד כאן. ולעיל סימן קצ"ז סעיף ב' היה לו לכתוב כן ועיין בסוף נזיר ובשל"ה דף רנ"ה:

[ב] [לבוש] ושמע שהזכיר וכו'. כן כתבו הרא"ש וטור ורבינו יונה ורבינו ירוחם דף ק"ג. ותמיהני על הברטנורא סוף פרק אלו דברים שכתב אף על פי שלא שמע הזכרות השם אלא סוף הברכה, עד כאן. מיהו בפירוש רש"י ורמב"ם משמע לכאורה כוותיה וכל האחרונים לא הרגישו בזה:

[ג] אבל אם היה וכו'. הבית יוסף וכסף משנה וט"ז ומגן אברהם לא עיינו בפירוש המשנה להרמב"ם דמבואר שם דדוקא אחר ישראל חבירו עונה, ואין חילוק בין שמע כל הברכה או לא:

[ד] שמותר ללמוד וכו'. אבל גדול בשעה שלומד הברכות בש"ס אומר בלא הזכרת השם מגן אברהם:

[ה] כנשבע לשוא. מכל מקום אינו אלא מדרבנן כיון שמברך תוס' ראש השנה דף ל"ג, וכן משמע קצת בברכות דף ל"ג הבדיל בזו ולא הבדיל בזו ינוחו ברכות על ראשו, ואי איתא דאורייתא הוא מה שייך ברכה וכן מצאתי בספר החינוך פרשת עקב, וכן יש לפרש דברי הרמב"ם, ודלא כמגן אברהם, עיין ביו"ד סימן של"ד סעיף ז'. וכתב בשל"ה בשם הרמב"ן המזכירו לבטלה אף כי לא נידוהו שום אדם הוא יחלוץ מנעליו וישב על הקרקע כנידוי ויבקש משלושה שיתירו לו ואז בהכנעתו ונסלח לו, ואם לאו עליו איתמר אם לו תשמור וכו' ליראה וכו' והפלא ה' את מכתך ומצוה זו תמידי וכו', עד כאן. עוד כתב ואם הוא שוגג שלא היה יודע שזה אסור מזהירו ומתרה בו שלא יחזור, ועיין לעיל סימן קנ"ו. כתב ספר חסידים סימן תתרצ"ט אם תשמע אדם שמזכיר את השם אל תכניס תוך דבריו עשה לי כך וכך שהרי ישתוק לשמוע דבריך נמצא שאתה גורם לו שמוציא שם שמים לבטלה כשאמר הקב"ה, אבל אם הזכיר את השם כדי לקלל אז תפסיק דבריו כי יחטא שמקלל עד כאן: