[א] מלאכה וכו'. אבל פרקמטיא שרי וכן משמע בעובדא דבני ביישן וכן משמע סוף פרק ב' דשבת דתקיעה שניה היה לבטל העיר וחנויותיה (מגן אברהם): ותימא הא בסק"ד מייתי שם להבטיל העיר ממלאכה וחנויותיה וכן פירש רש"י דף ל"ה, אם כן מבואר דשוין הן:

[ב] אינו וכו'. לשון רבינו יונה דף ס"ו אינו רואה בה סימן ברכה וכו' משמע דוקא באותו מלאכה, וזה ראיה למה שכתב הב"ח ריש סימן תס"ח. כתב הכלבו ריש סימן ל"א בשמתא דרבנן קאי העושה מלאכה ומאי שמתא שם מיתה כלומר כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה עד כאן לשונו. ותימא דבריש פרק מקום שנהגו קאמר סימן ברכה הוא דלא חזי ליה אבל שמותי לא משמתינן ליה וכן כתב רבינו יונה שם, ואפשר דסבירא ליה דלתירוץ ראשון התם מן המנחה וכו' סבירא ליה דמשמתינן ליה, אבל אין סוגיות הש"ס משמע הכי אלא דגם לשנויה קמא הכי סבירא ליה ודו"ק וכן משמע באגודה. ועוד תימא דבריש סימן נ"ח כתב הכלבו גופיה זה לשונו כל העושה אינו רואה וכו' וגוערין בו ומבטלין אותו בעל כרחו אבל אין מכין אותו מכת מרדות ואין צריך לומר שאין מנדין אותו וכן כתב הסמ"ג עשי"ן ע"ה. ונראה דסבירא ליה לכלבו דאף שאין מנדין אותו מכל מקום במה שאמרו חכמים אינו רואה סימן ברכה ממילא הוא בשמתא ולזה מדקדק מה שאמר בשמתא דרבנן קאי וצריך עיון, והבית יוסף והאחרונים לא התעוררו בזה:

[ג] מנחה גדולה. דהיינו משש ומחצה טור וכתב בית יוסף שכן כתב המרדכי, וצריך עיון דראיתי במרדכי גופיה זה לשונו מנחה גדולה זהו חצי היום, ובאמת הוא נגד הש"ס דקאמר בערב שבת ממנחה ולמעלה אסור ועל כרחך מחצות, ואולי דהמרדכי החמיר דאיכא למיטעי בחצי שעה וצריך עיון. והנה בכלבו ריש סימן ל"א מבואר דמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בערב שבת כלל אפילו משחרית מהני מנהגא לאסור, מיהו למסקנא ממה שכתב בשם ר"י לא משמע הכי וכן כתב הר"ן ריש פרק מקום שנהגו דאף שנהגו לא כלום הוא:

[ד] מנחה קטנה. כן כתב בית יוסף בשם רש"י, אבל מהרש"א ורש"ל וב"ח האריכו להקשות ולדחות סברא זו לגמרי וכתבו שיש טעות סופר בפירוש רש"י וצריך לומר מנחה גדולה. ומה שהאריך הט"ז לתרץ קושיתם דחוק, ויותר נראה לי לתרץ דברי רש"י על פי פירוש הר"ן עיין שם כי קיצרתי ודו"ק. כתב הט"ז לענין הלכה כיון דאין איסור אלא לטוותא דאין בו סימן ברכה הסומך על רש"י לא הפסיד, עד כאן, ולדברי הכלבו הנזכר לעיל אין להקל דהא חמירא סכנתא מאיסורא, מיהו במגן אברהם מייתי ראיה מהא דס"ק א' דתקיעה שניה היתה להבטל ממלאכה אף שהיתה אחר מנחה גדולה שמע מינה שהיו עושין אחר כך אלא עיקר כמאן דאמר מנחה קטנה, אף שיש לפקפק על ראיה זו גם למה שפירש שם דתקיעה ראשונה היתה לבטל מלאכה שבשדות משום שאין רואה סימן ברכה אם כן אכתי תיקשה למאן דאמר מנחה קטנה דמסתמא היתה במנחה קטנה ואפילו הכי היתה שניה אחר כך לבטל העיר ממלאכה, מכל מקום כיון שראיתי בכלבו סימן נ"ח דמייתי סברא זו וכן ראיתי באגודה שפסק בשם רש"י מתשע שעות ומחצה לכן נראה לי המקיל לא הפסיד:

[ה] דרך עראי. כגון לשדותיו וסמניו ואפילו בשכר (דרכי משה):

[ו] והוא הדין לתקן וכו'. פירוש אפילו קובע עצמו על המלאכה:

[ז] [לבוש] אבל בשכר וכו'. ואם אין לו מה יאכל מותר כדלקמן סוף סימן תקמ"ב והוא הדין כל מלאכות המותרות בחול המועד מותר בערב שבת:

[ח] לכתוב לחבירו בשכר וכו'. קשה דלקמן סימן תס"ח בערב פסח כתב דאפילו בחינם אסור ולקמן אפרש:

[ט] [לבוש] ואפילו בשכר וכו'. דאילו בחינם פשיטא דשרי דהא צורך שבת היא (מגן אברהם). וקשה הא בסימן רס"ח דבמלאכה גמורה אפילו לצורך שבת אסור דדוקא תיקון מותר, ואם כן אף דמקילין תספורת בערב שבת מכל מקום איצטריך לאשמועינן התירו דאף שהוא מלאכה גמורה מותר, ולקמן יתבאר בס"ד דמותר בערב שבת דדוקא בערב פסח מותר:

[י] [לבוש] ישראל חבירו וכו'. משמע דלכותי אסור ממנחה גדולה, ודברי מגן אברהם מעורבבים בענין זה, גם בריש דבריו משמע דיש שני מיני תספורת אחד מעשה הדיוט ואחד מעשה אומן ובסוף משמע דהכל מעשה אומן הוא, ובתשובת מבי"ט סימן רמ"ז דאחר מנחה שממהרים להסתפר נקרא הכל מעשה הדיוט עיין שם. כתב מגן אברהם בכוונת כתב שהאר"י היה נזהר שלא לגלח אחר מנחה אפילו בערב שבת, ועיין לעיל סימן רל"ב, עד כאן, משמע משום תפילת מנחה כשעדיין לא התפלל: