[א] [לבוש] הם חשובים וכו' כן כתב בשולחן ערוך לפי מה שכתב בבית יוסף דרשב"א סבירא ליה כתוס' והרא"ש והטור דמוכין חשוב מגיזי צמר עיין שם וכן כתב רבינו ירוחם ושלטי גיבורים. אבל אני תמה דבתוס' [שבת] דף מ"ח ד"ה וכי וכו' מבואר דסברא להיפך דגיזי צמר חשיבין טפי ממוכין וכן כתב פסקי תוס' שם, ובתוס' גופיה משמע לי מסקנתם דאין חילוק למה דהשיב אביי ובין במוכין ובין בגיזי צמר כל שלא ניתנו לאוצר מותרין ניתנו לאוצר בעיא יחוד ומבואר שם שכן סבירא ליה לרשב"א וכן משמע במגיד פרק ו' וכן כתב הרא"ש ור"ן בסוף ומשמע דמסקנתם כך, וראיה לזה נראה לי מבה"ג ריש פרק במה טומנין שכתב מוכין שטמן בהן מותר לטלטלן ולכאורה הוא נגד הש"ס אלא דמיירי בסתם שלא נתנו לאוצר וכדפירשתי וכן עיקר:

[ב] אסור לטלטלן וכו'. הקשה הט"ז מאי שנא מסימן ש"ט באבן על פי החביות דבצריך למקומו שרי לטלטלו החביות עיין שם שהאריך. ולעניות דעתי שאני התם דמטלטל דבר היתר החביות אלא דאבן ניקח עמה מה שאין כן הכא דנוגע ומטלטל דבר איסור עצמו, ומה שהקשה מתוס' סוף פרק במה טומנים עיין שם, ולא קשה מידי דקיימא לן כר' שממעון בן גמליאל כדמשמע בשבת דף קמ"ב וכל הפוסקים:

[ג] שמקצתן מגולין וכו'. ואם אינה מגולה נראה לי אם יכול לתחוב כוש ולנער שרי (מגן אברהם), ואשתמיטתיה דברי מרדכי פרק במה מדליקין זה לשונו, אבל ליגע בו ולהסירה לא כיון דאפשר בכוש וכו', עד כאן, ומשמע באי אפשר מותר אפילו ליגע וצריך עיון:

[ד] ייחדן לכך וכו'. פירוש שיחדן לכך לעולם ועיין מה שכתבתי סימן ש"ח סעיף כ"ב (מגן אברהם). ובלבוש סעיף ב' מבואר דשבת אחד סגי בזה וכן כתב הנחלת צבי וכן משמע בטור וכמו שכתב בשלטי גיבורים פרק במה טומנים. והב"ח מקיל יותר דאם טמן גם לשבת אחרת מותר אף שלא יחדן בפירוש, מיהו ברש"י דף נ' פירש כן:

[ה] מותר לטלטלן וכו'. כל שטמן בהן פעם אחת מותר לטלטלן לעולם וכן במוכין לפי מסקנתי:

[ו] לסחורה וכו'. דוקא כשמקפיד עליהם כמו שכתב סימן ש"ח סוף סעיף א' וסעיף כ"ה (מגן אברהם), ואפשר לחלק דדוקא בכלים בעיא הקפדה וצריך עיון:

[ז] [לבוש] ואפילו וכו'. לסברת ספר התרומות בסימן ש"ט סעיף ד' לא קשה מידי כיון שהניח ליטול בשבת כמו שכתב בית יוסף שם אלא זה אתא לסברא ראשונה שם, ואין להקשות אם כן אמאי מותר בתנור כיון שאינו עשוי לקיום, נראה לי דהתם כולי עלמא מודים דלא הוי סתירה והבית יוסף סוף סימן זה קאי על דין דגחלים עיין שם והוא ברור ולאפוקי מט"ז שלא דק בזה:

[ח] אבנים וכו'. זה לשון מגן אברהם והוא הדין עצים העומדים להסקה אסור לסתום אבל אבנים משליכן וגרוע יותר, ונראה לי דהאבנים המונחים על גבי כירה שרי לטלטלינהו דמיוחדין לתשמיש (מגן אברהם):

[ט] [לבוש] ויש אוסרין וכו'. וסברא ראשונה עיקר בפוסקים וכן משמע בנחלת צבי. כתב לחם משנה פרק במה טומנים נוטל ומחזיר דוקא שלא העמידו על גבי קרקע כדלעיל גבי כירה:

[י] [לבוש] ויש אוסרין וכו'. ונחלת צבי ואחרונים הסכימו לסברא ראשונה וכן כתב ריא"ז:

[יא] ויש מתירין וכו'. ראיתי בספר תניא סימן ר"ב שהסכים כן ושכן המנהג ועיין לקמן סימן שי"ב כתב מגן אברהם ואם אפשר לעשות בענין אחר אסור ועיין סימן תק"ב, עד כאן. ומספר תניא הנזכר לעיל לא משמע קצת הכי. כתב מלבושי יום טוב עיין לקמן סוף סימן תק"ז וראיתי בדרשות מהר"ש שהתיר לטוח פי התנור ביום טוב שחל בערב שבת בגללי בקר שהטילו ביום טוב ולא הוי נולד כמו נהרות המושכין ומעיינות הנובעין:

[יב] [לבוש] יעשנו על ידי כותי וכו'. אבל על ידי ישראל אסור דהוי פסיק רישיה מפני שהרוח מפיח דרך נקב קטן ודמי למפוח דרך נקב ומבעיר יותר התנור מאילו היה פתוח כן כתב בתרומת הדשן סימן נ"ט ולפי פשוטו משמע הטעם דבסתימה גורם כיבוי וכן כתב בתשובת מהרי"ל סימן ס"ב, ובתשובת רמ"א סימן ק"ב בשם תרומת הדשן מקיל אף בישראל ויש לסמוך עליהם בשעת הדחק. כתב מגן אברהם ונראה לי דכשהאש בוער בתוכו אף התרומת הדשן מודה דאסור שהאש נכבה מהרה ולא דמי לסימן רע"ז סעיף ב' דהתם יש אויר הרבה בבית מה שאין כן בתנור, עד כאן. ויש לפקפק דאם כן מנא ליה לרמ"א בתשובה שם דמקיל תרומת הדשן בתנור שגחלים לוחשות דילמא דוקא בחלון התיר אלא דאין חילוק וכן ממה שכתב רמ"א שם התנור מלא אש וגחלים וכו' משמע דאין חילוק בין הגחלים לוחשות לאש בוער. עוד כתב מגן אברהם זה לשונו וצריך לומר דמה שכתב מהרי"ל והאגור אם אינו סותמו לגמרי שרי פירוש שמניח הרבה פתוח אבל אם מניח מעט פתוח פשוט דהרוח מפיח ואסור לדעתם, עד כאן. ולעניות דעתי האגור ומהרי"ל לא סבירא להו כסתימה טעם דגורם להבעיר כלל אלא גורם כיבוי כמו שזכרתי ואם כן במעט פתוח אפשר דשרי:

[יג] [לבוש] אפילו באין גחלים וכו'. בלחישא קאמר להא מילתא דגחלים לוחשת אינו ענין לסתירת פי התנור אלא לחזרת הסתימה דגורם בישול ולכן לא היה צריך לכתוב כן (מלבושי יום טוב). וצריך עיון דמגן אברהם כתב בפשיטות דמשמע בתרומת הדשן דהוא הדין לפתחו אסור דהרוח מבעיר הגחלים וכמו שכתב סימן רע"ז סעיף ב', ובאמת בתשובת מהרי"ל שם בשאלה ראיתי כן להדיא:

[יד] והכי נהוג. ובדרשות מהר"ש כתב סתם שהתיר למשרתת יהודית להסיר הדף שטחו בתנור ולהוציא האוכלין (מלבושי יום טוב), משמע קצת דעתו דלא בעי שינוי:

[טו] שגורם בישול וכו'. ואפילו בדיעבד אסור התבשיל אם לא שנעשה על ידי כותי מאחר שבלאו הכי נמי היה מתבשל ואף שלא הגיע למאכל בן דרוסאי מותר בדיעבד (תשובת רמ"א), וכל זה מיירי אף שאין גחלים לוחשת: