[א] שלחנו וכו'. האר"י הקפיד מאוד לאכול על שולחן של ארבע רגלים דוגמת שולחן המקדש ולברך על שתי אגודות הדס בכל שלושה קידושים ובליל שבת הניח על השולחן הכוס של ברכת הקידוש עם מעט יין וקצת פתיתין אבל לא לחם שלם, ועיין ביו"ד סוף סימן קע"ח. במקום שלא נהגו לכבד בליל שבת אסור לזרוק דבר חוץ לשולחן שיהיה מנוול ויצא המלאך הטוב המלוה (מגן אברהם), ועיין סימן ק"פ:

[ב] [לבוש] שתי מלאכים וכו'. פירוש שמזל צדק משמש בשעה אחרונה של ערב שבת ומלאך שלו צדקיאל, ומאדים משמש בשעה ראשונה של ליל שבת ומלאך שלו סמאל, ונמצא שניהם פוגעים זה בזה (מטה משה) ועיין בתשובת מהרי"ל סימן קס"ג. ובעקידה פירש דבמלאכי עליון אין בהם רע בשום פנים אלא המה השני כיתות יצר טוב ויצר הרע וכו':

[ג] [לבוש] ונוהגין להניח וכו'. נראה לי מהגהות מנהגים שכתב שאין לכסות שולחן בבית החורף כל ימי סוכות, דהוא הדין דאין צריך לכסות בשבת בשאר החדרים רק במקום שהוא אוכל קצת יש לחלק דבסוכות הטעם שלא יהא קביעות כלל בבית והיינו דבעצרת היה מכסה בבית החורף ועיין לקמן סימן תרל"ט. מהרש"ל היה לו שני מיני מטפחת על השולחן זולת המפה שעל הלחם דכשמנערין המפה שאוכלין עליו לא יהיה השולחן מגולה (מטה משה). נהגו לערוך השולחן כל השבת עד לאחר הבדלה (אגודה פרק כל כתבי):

[ד] בגדים נאים וכו'. בבחיי פרשת שופטים דשתבאי כוכב של יום השבת מורה למעט אכילה ומניעת תשמיש ולבישת בגדים שחורים לכך ציווה הקב"ה לעשות בהיפך שלא לטעות אחר הכוכבים עיין שם באריכות. טוב שיהיה לו טלית אחר (י"נ), ובכתבים איתא טוב שלא ילבוש בחול מכל מה שלבש בשבת אפילו חלוק (מגן אברהם). בגדי שבת ילבוש דוקא בהכנסת שבת ולא יסירם עד אחר הבדלה (באר שבע), ומצאתי כתב על פי קבלה יש לכסות ארבע בגדים לבנים מלבוש עליון ותחתון ואזור וחלוק כנגד ארבע אותיות הויה, עד כאן. בשבת דף קמ"ז ע"א מבואר דרבנן לבשי גלימא אוכמא לא יקח אדם ילד בשבת עד ששים בתחילה כר בחיקו (ספר חסידים). כתב בכוונות דאפילו אבל ישנה בגדיו:

[ה] וכיוצא וכו'. כתב כנסת הגדולה טוב למקבלי שבת ליצא לעזרת בית הכנסת ואנו נוהגין לעמוד ולעשות דוגמא כמו שמקבל פני אדם גדול, אין מקבלין שבת ביום כיפור שחל בשבת כי אין ביום כיפור נשמה יתירה:

[ו] סמוך לערב כדי וכו'. ועוד כדי שתבוא ההנאה בשבת עצמו דרחיצה הנאה שלאחר שעה הוא ועיין סימן תקנ"ב (מטה משה):